הדף היומי – שבת דף קד

Download

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(קד. רבע – קה. סוף פרק האורג)

סיכום הדף יומי

חלק א – דרשות התלמידים על אותיות הא"ב

א. דרשות על הסדר הרגיל של הא"ב –

א,ב – אלף (תלמד) בינה,

ג,ד – גמול דלים,
[הרגל של ג לכיוון ד, שכך צריך לגמול חסדים – לרוץ אחרי הדל,
אך גם הרגל של ד נוטה ימינה ל-ג, שגם הדל ימציא את עצמו,
אך הוא עם הגב ל-ג, כדי שזה יהיה מתן בסתר].

ואם אתה גומל דלים, אז:

ה,ו,ז,ח,ט,י,כ,ל – ה,ו (הקב"ה) זן אותך, וחן אותך, ומטיב לך, ונותן לך ירושה, וקושר לך כתר לעולם הבא.

מ,ם – יש מאמרים פתוחים בתורה ויש מאמרים סתומים,
נ,ן,צ,ץ – נאמן צריך להיות כפוף, ולעולם הבא יהיה זקוף. וכן צדיק, מכאן שצריך ענווה יתירה (מנוד ראש).
ס,ע – סמוך עניים, או סימנים עשה בתורה (כדי לזכור).
פ,ף – כשאין מי שידבר צריך פה פתוח, כשיש – פה סגור.

ק,ר – היחס של הקב"ה לרשעים:

ר עם גב לקב"ה, כי הקב"ה לא יכול להסתכל עליו,
התג של ק לכיוון ר, שהקב"ה בא לקראת הרשע שיחזור בו, לכן גם הרגל באוויר (פתח).

ש,ת – היחס בין שקר ואמת:

שקר הם אותיות סמוכות, ואמ"ת הם אותיות רחוקות – להראות שהשקר שכיח.
לאותיות אמת יש בסיס רחב, ואילו לשקר אין רגליים – להראות שאין לו קיום.

(קד. 10-)

ב. דרשה בסדרים שונים:

נראה שלושה סדרים שונים (מתוך ספר יצירה) –

1. א"ת ב"ש – האות הראשונה מההתחלה והראשונה מהסוף, האות ה2 מההתחלה וה2 מהסוף וכן הלאה.

על הרשעים:

את – אותי תיעב, אתאווה לו?
בש – בי לא חשק, שמי יחול עליו?
גר – גופו טימא, ארחם עליו?
דק – דלתותי נעל, קרניו לא אגדע?

על הצדיקים:

את בש – אם אתה בוש מלחטוא
גר דק – גור בדוק – גור בשמיים, תחת כיסא הכבוד.
הץ וף – חציצה תהיה בינך לאף.
זע חס–טן – ואין אתה מזדעזע מן השטן.

שר של גהנום לה':

ים כל – השטן לה': לזרוק לים הכל.

B. שיטת אח"ס, בט"ע – חלוקת האותיות ל3 קבוצות, האות הראשונה מכל הקבוצה, השנייה מכל קבוצה וכו':

ענה הקב"ה לגהינום:

אחס בטע גיף – אני חס עליהם כי בעטו בגיף (ניאוף),
דכץ הלק – ישראל הם דכים, כנים, צדיקים, אין לך השטן חלק בהם,

עונה הגהינום:

ומר זן שת – ואמר השטן, זוניני מזרעו של שת,

1. C. שיטת א"ל, ב"מ – חלוקת האותיות ל2 קבוצות, האות הראשונה מכל הקבוצה, השנייה מכל קבוצה וכו':

ה' לגהינום:

אל בם – אל יהא לך חלק בהם,
גן דס – אוליכם לגן הדס (גן עדן),

גיהנום לה':

הע ופ – הנני עייף (רעב),

עונה הקב"ה:

זץ חק – הם זרעו של יצחק,
טר יש כת – טר (שמור, המתן), יש לי כיתות כיתות של עובדי כוכבים שאני נותן לך.

(קד: במשנה)

חלק ב – המשך מלאכת כותב

א. דיו (וכתיבה ללא דיו)

1. A. דיו שחייב עליו –

דיו – דיותא – שחור (מי עפצים, שרף, קנקנתום (סוג של אבן).
סם – סמא – צהוב ממתכת ארסן.
סיקרא – אדום – מתחמוצת עופרת.
קומוס – קומא – משרף אילן.
קנקנתום – השחור של הרצענים
ובכל דבר שהוא רושם – לרבות מי טריא ואפצא (פרי מסוים ועפצים. כמו שכשר בגט),

וכן אבר (עופרת), שחור (פחם) כשרים לגט ואסורים בשבת.

אבל בדבר שאינו מתקיים – פטור –

מי פירות, אבק דרכים וכו'.

1. B. משרט על בשרו (ללא דיו) –

ר"א מחייב – שכן בן סטדא שרט על בשרו את סודות הכשפים של מצרים, מכאן שזו דרך כתיבה,
חכמים פוטרים – אין מביאים ראיה מן השוטים.

1. C. (מחיקה – בהמשך נראה שגם מחיקת חלק של אות כדי לתקן אותה יכול לחייב).

ג. דיני שתי אותיות

אפשר לראות באופן כללי אפשר לראות שני כיוונים – האם 2 אותיות זה עניין של כמות, או משמעות (ואז ייתכן שגם לאות אחת תהיה משמעות).

1. A. כתב אות אחת –
2. סמוך לכתב –
   במשנה – פטור.
   גמרא – ר"א מחייב (שכן מחייב (קה.) בארג חוט אחד על אריג קיים).[1]

אות אחת שהשלימה את הספר או ארג חוט אחד שהשלים את הבגד) – חייב.
רבא בר רב הונא – זה כר"א הנ"ל.
רב אשי – זה גם לרבנן, כי כשמשלים את הבגד זה נותן לאות חשיבות.

2. תנא – הגיה אות אחת חייב.
   הסבר – מחק חלק מאות כדי להפוך אותו למשהו שמחייב –
3. רב ששת – הפך ח לשני זז (לא בספר תורה, שם תיקום כזה פסול, אלא צריך למחוק ולכתוב).
4. רבא – הפך ד לאות ר, ובזה הכשיר את הספר.

(קה. 4+)

3. (במשנה) כתב אות אחת נוטריקון –

ר' יהושע בן בתירא – חייב,
חכמים – פטור.

(וכאן הגמרא מביאה דוגמאות לנוטריקונים).

(קד: 10-)

1. B. קירבה בין האותיות

במשנה – כתב על 2 כותלי הבית או 2 דפי פנקס –
אם נהגים זה עם זה – חייב,
אם לא – פטור.

ר' אמי – כתב אות בטבריה ואות בציפורי חייב.

כי כאן מחוסר רק קריבה, ואילו במשנה צריך לקרוע את הדפים או לשבור את הכותל כדי לקרב.

(קד: שליש תחתון)

ד. כתב על גבי כתב –

במשנה – פטור.

בגמרא – ר"י מחייב,

(כי ר"י אומר שאם כתב שם ה' בלי שהתכוון לכך (התכוון לכתוב יהודה), יכול לעבור עליו שוב וזה נחשב וכשר).

(קד: 1-)

ה. התכוון לכתוב ח וכתב זז?

במשנה – פטור – בספר תורה, שצריך לעשות תגים (זיוני)

בברייתא חייב – כשלא צריך לעשות תגים.

(קה. במשנה באמצע)

ו. כתב שתי אותיות בשני העלמות – האם מצטרף?[2]

ר"ג – חייב – אין ידיעה לחצי שיעור.

חכמים – פטור – יש ידיעה לחצי שיעור.

(קה. 4+)

ז. דוגמאות לנוטריקונים בתורה –

1. "אב המון גויים נתתיך" –

אב לאומות,
בחור לאומות,
חביב באומות (ח=ה),
מלך לאומות,
ותיק לאומות,
נאמן לאומות,

2. אנכי –

רי"ח – אנא נפשי כתיבת יהבית (אני עצמי כתבתי ונתתי)

רבנן – אמירה נעימה כתיבה יהיבה (נתונה),

יש אומרים בסדר הפוך – יהיבה כתיבה (נתונה כתובה), נאמנים אמריה.

3. המלאך לבלעם – כי ירט הדרך לנגדי – יראה, ראתה, נטטה.
4. מנחת העומר באה גרש כרמל – כר מלא (כלומר להביא את המנחה כשהזרעים לחים).
5. דוד על שמעי בן גרא – והא קיללני קללה נמרצת – פירוט הקללה:
   נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה.
6. אחי יוסף – "מה נדבר ומה נצטדק"- אנחנו נכונים, צדיקים, טהורים, דכים (נקיים), קדושים.

[1] האם זה דווקא כשיש משמעות ל2 האותיות (האות הקיימת והאות החדשה)?

[2] פירשנו לפי תוס', שלא משנה פרק הזמן שעבר אלא רק האם זה העלם אחד או שני העלמות.

ואם כבר למדנו על מלאכת כותב, הנה המלצה למישהו שכותב ממש טוב (מהיכרות אישית) –

מזוזה 15 ס"מ מהודרת לדוגמא (כתב אשכנזי, והאר"י), מאת הסופר האברך יובל ליברמן. כותב תפילין, מזוזות, מגילות ועוד. להזמנות 0528842299