להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי שבת קלט
(קלח: מתחת לאמצע – קלט: במשנה)
חלק א – תורה ודיינים
אתמול בהקשר לאוהל ראינו 3 דברים שרב הונא היה רגיל לומר בשם רב. שניים מהם היו קשורים לשבת, והשלישי אגדתא לגבי תורה:
א. רב הונא – רב: עתידה תורה שתשתכח מישראל
״וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכֹּתְךָ״ (דברים כח)
"לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת־הָעָם־הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו…" (ישעיהו כט).
וכן: ת"ר – כך גם אמרו כשנכנסו חכמים ליבנה שעתידה תורה להשתכח:
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. וְנָעוּ מִיָּם עַד־יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד־מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־ה' וְלֹא יִמְצָאוּ" (עמוס ח),
ודבר ה' – זו הלכה, (והקץ ונבואה).
ומה הם לא ידעו?
שאישה תתלבט לגבי כיכר טהורה שהיתה בכלי חרס יחד עם שרץ, ואף אחד לא ידע לתת לה תשובה:
שאמנם פסוק מפורש שהככר טמאה,
ואמנם משנה מפורשת שהכיכר שניה לטומאה ולא ראשונה לטומאה,
אבל האישה תשאל למה לא אומרים שהתנור כאילו מלא, ואז הכיכר ראשונה לטומאה (כאילו נטמאה ישירות מהשרץ ולא מהתנור).
ומניין באמת שהכלי חרס לא נחשב מלא?
כי אם זה כאילו מלא, אז גם כלי בתוך הכלי חרס יוכל להיטמא, כי מקבל ישירות מהשרץ,
והרי הפסוק מדבר דווקא על אוכל – מִכָּל־הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל" (ויקרא יא).
אבל: תניא – רשב"י – חס ושלום שתשתכח תורה מישראל,
והפסוק הנ"ל מתכוון שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה (כלומר הלכה/משנה שאין לגביהן מחלוקת לגבי טעמיה/גירסתה).
אגב זה, עוסקים באופן כללי בחשיבות פסיקת הדין האמיתי על פי התורה:
ב. מדרשים על דייני שקר
- A. תניא: ר' יוסי בן אלישע – צרות באות בגלל שדייני ישראל מעוותים את הדין:
"שִׁמְעוּ־נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל־הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ… רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ"
וכנגד זה יגיעו 3 פורעניות:
"לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (מיכה ג).
ואין הקב"ה משרה שכינתו עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים:
וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל־בְּדִילָיִךְ (הסרת הסיגים (נחושת) והבדיל מתוך הכסף – הפושעים),
וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה – אַחֲרֵי־כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה – שאז תהיה ראויה לשכינה.
ובאמוראים על אותם פסוקים:
עולא מהפסוק הבא – אין ירושלים נפדית אלא בצדקה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה׃
רב פפא –
וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ – אסיר את היהירים (סיגייך מלשון גובה, "ישגה"),
אז – "וְאָסִירָה כָּל־בְּדִילָיִךְ" – אסיר את האמגושים שמבדילים ביניכם לקב"ה (שמנסים להחטיא אתכם).
וכן פסוק בצפניה – "הֵסִיר ה' מִשְׁפָּטַיִךְ פִּנָּה אֹיְבֵךְ".
(קלט. באמצע)
- B. ר' מלאי משום ר' אלעזר בר' שמעון –
"שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים" (ישעיהו יד) –
מטה רשעים – אלו הדיינים (שהם מקל ביד משמיהם (שמקשיבים לשמשים במקום להפך),
שבט מושלים –
- ר' מלאי – ת"ח במשפחות הדיינים שדאגו למינוי שלהם ומחפים עליהם.
2. מר זוטרא – ת"ח שמלמדים את הדיינים הלכות ציבור (דינים כלליים ולא מעבר לכך, ומניחים שהדיינים יבואו לשאול אותם (את ת"ח), ובסוף הם לא באים לשאול). - C. ר' אלעזר בן מלאי – ר"ל: כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֺן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ־שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה (ישעיהו נט) –
כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם – דיינים שמקבלים שוחד בדין,
וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֺן – סופרי הדיינים שכותבים שטרות מזויפים,
שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ־שֶׁקֶר – עורכי דין, שמלמדים את בעלי הדין לשקר,
לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה – בעלי הדין שמשקרים בדין.
(קלט. שליש תחתון)
ג. אגב – עוד דרשות של ר' מלאי –
- מיום שפרש יוסף מאחיו לא טעם יין ("נזיר אחיו")
ר' יוסי בר"ח – גם האחים לא ("וישכרו עמו").
אך ר' מלאי – האחים לא השתכרו, אך כן טעמו.
- בשכר "וראך ושמח בליבו", זכה אהרן לחושן שנמצא על הלב.
(קלט. 10-)
חלק ב – עוד ענייני אוהל ומשמרת
א. שלוש שאלות ששאלו בני בשכר את לוי –
על כל השאלות ענה שאסור,
ועל כל שאלות שואלת הגמרא – הרי יש צד שמותר,
וענתה הגמרא: בני בשכר לא היו בני תורה, לכן החמיר.
פירוט השאלות ומתי מותר:
- האם מותר לנטות כילה בשבת.
מותר אם יש שם חוט ומשיכה (אתמול – קלח.).
- האם מותר לזרוע כשות עם גפן (כלאיים)?
זו מחלוקת: חכמים – כלאיים, ר"ט – לא כלאיים, ובחו"ל מקלים כר"ט.
וכן הכריז רב שמותר,
אך רב עמרם היה מלקה על זה (כי אינם בני תורה),
ורב משרשיא היה משלם לקטן נוכרי (כדי שלא יתבלבלו עם גדול ישראל).
- האם מותר לקבור מת ביו"ט?
- רי"ח התיר ע"י גויים בבית כנסת במעון.
זה היה יו"ט סמוך לשבת, ורבי אסי לא יודע מה המקרה:
חידוש יותר גדול: יו"ט לפני שבת – שאפילו שעוד לא הסריח, אבל חוששים שמחר יסריח, ולכן מותר היום,
או חידוש קטן יותר: רק בשבת לפני יו"ט, שמת אתמול, והיום כבר מסריח, ולכן התיר.
אבל בסתם יו"ט באמצע השבוע – משמע שאסור. - רבא – מקל גם ביו"ט אמצע שבוע (לפי רוב הראשונים, ובניגוד לרש"י) –
ביו"ט ראשון – ע"י גוים,
ביו"ט שני (שהוא רק החמרה) – גם ע"י יהודים.
- רי"ח התיר ע"י גויים בבית כנסת במעון.
(קלט: 6+)
ב. רב אבין בר רב הונא – מותר ללבוש כילה, אפילו שיש עליה רצועות.
והרי אסור ללבוש ציצית עם חסרה ציצית – כי מטלטל הציצית.
תשובה: הציצית חשובה, לכן לא בטלה לבגד.
(קלט: שליש)
ג. הערמה במשמרת ובעוד תחומים
למדנו אתמול שלפי חכמים אסור לתלות משמרת גם ביו"ט (עובדין דחול / דומה לאוהל). אבל –
רבה בר רב הונא – מותר להערים בתליית משמרת, כלומר שיתלה בשביל רימונים ואח"כ ישים שמרים.
- A. למה זה מותר אם זה לרימונים?
לפי ההסבר שהבעיה בעובדין דחול של סינון (רש"י) – כאן זה לא עובדים דחול.
לפי ההסבר שזה דומה לעשיית אוהל – כאן לא תולה בשביל החלל שמתחת אלא לחלל שמעל (רשב"א). - B. ומגביל רב אשי – בתנאי שבאמת קודם תולה בה רימונים, כדי להראות שלזה התכוון.
למה צריך להראות? הרי התירו להערים גם בבישול שכר ביו"ט (שמותר לבשל חדש לצורך המועד, גם אם כבר יש לו), ושם לא צריך להראות שום דבר.[1]
תשובה:
בשיכר – מי שרואה יניח שאין לו עוד שכר ושעושה באמת ליו"ט,
במשמרת – מי שרואה יניח שזה בשביל סינון, כי זה מה שעושים עם משמרת.
- C. עוד בעניין הערמה:
באו להלשין בפני רב אשי על ת"ח אחד שעושה הערמות:
- סתם נקב בכלי בעזרת שום, ואמר שמתכוון להצניע את השום ולא לסתום נקב (כיון שזה לא סתימה טובה זה רק אסור מדרבנן).
- נכנס למעבורת כאילו בשביל לישון, והמעבורת העבירה אותו לצד השני (איסור דרבנן לשוט), ושם הלך לשמור על פירותיו.
ואמר רב אשי – מותר כי: מדובר באיסורי דרבנן + ת"ח (ואין חשש שיעשה בלי הערמה).
[1] קצת לא ברור לי, שהרי בשכר באמת שותה מהשכר החדש, שזה הסימן הכי גדול שבאמת עשה לצורך המועד, לכן מובן שלא צריך שם סימן נוסף. אצלנו לעומת זאת בסופו של דבר הוא מסנן, לכן צריך גם את הסימן שישים קודם רימונים.
תגובה אחת
הי,
לגבי הערה [1] – אולי בגלל שבזמן שמבשלים את השכר לא שותים ממנו (השתייה נעשית אחרי פעולת הבישול) ולכן יש פער זמנים בין המלאכה (בישול) ובין ההנאה מהמלאכה בעוד שבנושא ההמשמרת, עשיית המלאכה (הסינון) וההנאה מהמלאכה באות יחד