{enclose batra_173.mp3}
סיכום הגמרא, דף יומי בבא בתרא קעג
(קעג. שורה 1 – קעד. שורה 5)
א. שני יוסף בן שמעון בעיר אחת (נקרא להם יוסף א ויוסף ב):
1. האם יוסף א יכול לתבוע אחרים? המשנה – כן, הברייתא – לא, כי חוששים שיוסף ב מסר ליוסף א, ויוסף א לא יכול להשתמש בשטר כי: 1. אותיות לא נקנות במסירה. 2. אותיות נקנות במסירה, אך צריך להביא ראיה על המסירה.
2. האם ייוסף א יכול לתבוע את יוסף ב? במשנה – לא (כי חוששים שיוסף א החתים עדים על השטר מתוך הבנה שהוא הולך ללוות ולא להלוות, ואז מרמה ואומר שהוא המלווה), בברייתא – כן (כי לדעתה אסור ללווה להחתים עדים בלי נוכחות המלווה).
3. אחרים לא יכולים לתבוע את יוסף א (כי יטען שזה יוסף ב), וכן אם יש מסמך שאומר ששטרו של אחד מהם פרוע, מספק – של שניהם פרועים [מתי זה רלוונטי: 1. אם בהלוואה צוינו שמות הסבא, אך במסמך הנ"ל לא. 2. כששני היוספים הם המלווים, והלווה מוצא שובר מאחד מהם].
ב. ערבות
1. ערב קבלן יותר מחויב מערב רגיל.
2. מתי המלווה לוקח מהערב ולא מהלווה – רבה ורב יוסף – כשהלווה מת, רב נחמן (וברייתא) – גם אם חי, כשאין לו כסף, אך אם יש לו כסף – ילך קודם ללווה.
3. אם התנו מראש שיוכל לקחת מהערב גם אם יש לערב כסף – יקח מהערב. אבל אם יש ללוה נכסים: בערב רגיל – יקח מהלווה (התנאי לא הועיל). בערב קבלן – ת"ק – מהערב (התנאי הועיל), רשב"ג – מלווה (התנאי לא הועיל).
4. המקור להתחייבות הערב – ר' יצחק – פסוק ממשלי.
אמימר – הערבות היא התחייבות רגילה (ריטב"א – מקנה על ידי ההנאה בכך שהמלווה סומך עליו), אך היא אסמכתא, ותופסת רק לר' יוסי שאסמכתא קניא. רב אשי – גם לר"י שאסמכתא לא קניא, כאן כן תופס כי יש גמירות דעת בגלל ההנאה הנ"ל.
