להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי עירובין דף לט
(לט. במשנה עד לט: 2-)
חלק א – שני ימי ראש השנה
הקדמות:
- A. תזכורת מאתמול – יו"ט ושבת סמוכים:
ר"א – שתי קדושות,
חכמים ור"י – ספק,
(רשב"ג – קדושה אחת)
- B. ימי ראש השנה
שלב א – מהתורה – ראש השנה הוא יום אחד.
אלא שבתחילת היום לא ידוע האם יקדשו את החודש,
לכן מספק נוהגים בו קודש (לא מחללים יו"ט, תוקעים בשופר).
אם קידשו את החודש – מחר יהיה חול, אם לא – התברר שהיום בעצם היה חול ומחר קודש.
במקרה כזה ברור שאפשר לפצל את העירוב, כי אחד הימים הוא בכלל יום חול
(מי שבמקדש ידע אם יעברו, ומי שרחוק מהמקדש יישאר בספק עד אחרי החג).
שלב ב (המשנה עוסקת בשלב הזה) –חז"ל ראו שיש בעיה בשיר של תמיד של בין הערביים – ששרים של חול ואז פתאום יכול להתברר שזה קודש[1], לכן תיקנו:
אם באו עדים בתחילת היום – אכן רק הראשון קודש.
אך אם באו עדים אחרי המנחה – לא מקבלים אותם,
ואז בראשון שרים שיר של חול, אך ממשיכים לנהוג בו קודש,
ולמחר גם קודש (א תשרי).
שלב ג – החורבן.
כעת לצערנו כבר אין בעיה של שיר, אז חוזרים לדין המקורי שמקבלים עדים כל היום,
ורק יום אחד הוא האמיתי.
(ויש מחלוקת אמוראים האם עושים שני ימים או לא).
שלב ד – כשהתחילו לעבוד לפי לוח שנה, קבעו שני ימים תמיד (ואלול תמיד חסר).
הסוגיא:
א. המחלוקת במשנה ובברייתא –
ר"י (ובברייתא – חכמים מהמשנה הקודמת) – כאן מודים לר"א שזה שתי קדושות,
וחכמים (בברייתא: ר' יוסי) – זו קדושה אחת.
סברות –
ר' יוסי – קדושת היום הראשון היא ודאית (מדרבנן) ולא ספק.
שהרי גם כשעבר המנחה, וברור שהיום כבר לא יהיה ראש השנה (כלומר כבר אין כאן ספק), בכ"ז נוהגים בו קודש.
וכיון שהוא קודש ודאי – תיקנו את שני הימים כקדושה אחת.
ר"י – קדושת היום הראשון היתה רק ספק, וברגע שנקבע היום השני – למפרע היום הראשון הוא חול. ולמה בכ"ז נוהגים בו קודש? כדי שלא יזלזלו בשנה הבאה.
וכיוון שזה חול – אפשר לפצל את העירוב.
(לט: 1+)
ב. עוד נפקא מינות לדעת ר"י (שזה ימים נפרדים ואחד מהם חול), והצריכותא
- A. שאפשר להפריש תרומה עם תנאי בשני הימים (כי אחד מהם חול, ובהמשך יש ברייתא שמבארת את התנאי) –
היינו חושבים שכאן שרוצה לעשות מעשה ביום המסופק עצמו (על תנאי), אולי אסור,
קמ"ל שעל הצד שזה יום חול – מותר.
- B. ביצה שנולדה ביום הראשון מותרת ביום השני (כי הראשון חול)
לרב יוסף סיבת איסור ביצה זה לא עצם הדבר, אלא כמו בפירות שנשרו או מיץ שזב – שמא יטעו שמותר גם לתלוש ולסחוט.
לפי זה, היינו חושבים שאפילו שמבחינת ההיגיון אין סיבה לאסור, בכ"ז בעיני אנשים שני הימים הם חג, ואם יראו שמתירים – אולי גם כאן יטעו להתיר גם לתלוש/לסחוט.
קמ"ל שמותר.
(לט: אמצע)
ג. שני ימים טובים של גלויות
- A. בברייתא הנ"ל של תנאי בתרומה – ר' יוסי אוסר גם בשני ימים של גלויות (נחשבים ודאי + קדושה אחת).
- B. סיפור: צבי שניצוד ביום הראשון (ע"י גוי, עבור יהודי (הריש גלותא)), האם מותר ביום השני –
רב ששת – אסר ולא אכל, שהרי יש את הברייתא הנ"ל שבה רי"ס אוסר.
רב נחמן ורב חסדא – התירו ואכלו,
כי שני הימים ספק, (כשיטת ר"י בראש השנה),
ואיך יסתדרו עם הברייתא שרי"ס אוסר?
תשובה: רי"ס לא התכוון לאסור:
- רבא – אולי רי"ס התכוון לשני ימי ראש השנה בגולה, ולא לשאר יו"ט בגולה.
דחייה: אז למה כתוב "גלויות" ולא" בגולה"?
- רב אסי – אולי רי"ס התכוון דווקא להתיר –
שבשני ימים טובים של גלויות פסק כדעת המתירים בשני ימי ר"ה.
ואכן פגש רב ששת את רבה בר שמואל שהביא ברייתא מפורשת
שמודה רי"ס שבשני ימי יו"Y של גלויות זה נחשב שני ימים.
(ואמר רב ששת – אל תגלה לרב נחמן ורב חסדא את הברייאת הזו J)
מחר נראה גירסא אחרת לסיפור.
[1] למה רק השיר היה בעיה ולא קרבנות המוסף? מסבירים התוס' בביצה ה. שאת קרבנות המוסף יכלו להקריב גם אחרי התמיד של בין הערביים (אמנם בדרך כלל אסור להרקיב קרבנות אחרי התמיד אך כשאין ברירה מותר). אבל את שיר לעומת זאת כבר אי אפשר לתקן.
