הדף היומי – עירובין דף נב

סיכום דף יומי עירובין דף נב

(נב. במשנה – נב: סוף פרק מי שהוציאוהו)

חלק א – עוד לגבי "שביתתי במקו פלוני" – דין מי שיצא וחזר (כל הסוגיא לפי הריטב"א)

תזכורת מאתמול:
ר"נ –
שביתתי במקומי: ר"מ – רק עני, ר"י – כולם (יכול לצאת מביתו ולחזור).
שביתתי במקום פלוני: רק עני (מי שבדרך).

מי שיצא ביום שישי כדי להגיע לפני שבת לעיר אחרת (בלי לערב),
ומסיבה מסוימת חזר לביתו לפני שבת:

1. A. שלוש דעות בתנאים (במשנה ובברייתא) –

ר"י – כיון שיצא לדרך הוא נחשב עני – ויכול לומר שביתתי במקום פלוני.

(רב הונא מעמיד שיש לו גם בית בעיר האחרת, אבל זה לאו דווקא, אלא הרעיון הוא שהוא התכוון להגיע לשם עוד לפני שבת ולהישאר שם לשבת).

ר"מ (מחמיר מר"י) – מתלבט האם נחשב עשיר כר"י, או עני – שהרי בסוף חזר לביתו, ולכן מחמיר עליו כחמר גמל (כאמור, גם ר"מ מסכים שעני מערב כך, הוא רק מתלבט אם נחשב עני).

רי"ס בר"י בברייתא (מקל מר"י) – אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה – למחר (בשבת) יוצא לדרך.

במה הוא מקל?

רבה – שאפילו אם רק התכוון לצאת לדרך, והחבר עצר אותו עוד לפני שיצא (אבל כן צריך לומר "שביתתי במקום פלוני").

רב יוסף – שאפילו לא אומר "שביתתי במקום פלוני", מניחים שהתכוון לכך (אבל כן צריך לצאת לדרך בפועל).

(נב. 5-)

1. B. באמוראים:
2. כמי סובר עולא שאמר מי שיצא לדרך והחזירו חברו – אעפ שהוא מוחזר – הוא מוחזק (יכול לערב), ומשמע שלא אמר "שביתתי במקום פלוני".

תשובה: זה כרי"ס בר"י לפי רב יוסף – שצריך לצאת לדרך אבל לא צריך לומר.

2. כמי סובר ר' נתן בסיפור הבא: רב יהודה בר אישתתא הגיע לביתו של ר' נתן ביום שישי, וכשבא לחזור לביתו ר' נתן חיכה שירד מדרגה אחת – ואז ר' נתן הזמינו לישון אצלו ויחזור מחר (ע"י עירוב).

תשובה: גם זה כרי"ס בר"י לפי רב יוסף – שצריך לצאת לדרך אבל לא צריך לומר.
דחייה: כאן אולי גם יצא וגם אמר, ואז זה כר"י – שצריך לצאת + לומר.

(נב: 2+)

1. C. הבנת דעת ר"מ –

ר"מ כאמור מסתפק אם הוא עשיר או עני, ולכן יש לו חמר גמל.

והרי ר"מ כבר אמר שספק עירוב יוצר חמר גמל? (במשנה לה. כשיש ספק אם העירוב עדיין שם בכניסת שבת)

תשובה – זה ספק מסוג שונה:
שם הספק אם בכלל שם עירוב, לכן מחמירים,
כאן ודאי לא שם עירוב אלא עירב ע"י שביתתי במקום פלוני, והספק אם הוא עשיר או עני – אז אולי כאן נקל שיישאר עם עירובו הראשון (אולי כי הסברא לומר שתופס חלשה יותר) – קמ"ל שלא.

(נב. משנה ראשונה)

חלק ב – אפילו אמה אחת

א. משנה ראשונה – אדם שיצא מהתחום – מאבד את תחומות הראשון (2000) ויש לו רק ד' אמות

1. מה אם הוציא רק רגל אחת?
   גירסא א –

ר' חנינא – איבד את התחום [אם תשיב משבת רגלך (יחיד)]
ברייתא א + ברייתא ב ("אחרים") – לא איבד. ור' חנינא כחולקים על אחרים.

           גירסא ב –

ר' חנינא וברייתא ב ("אחרים") – לא איבד [אם תשיב משבת רגליך (רבים)]
ברייתא א – איבד.

1. ר"א מקל – אם יצא פחות מ2 אמות – יש לו עדיין את ה2000 (כי התחום החדש (ד"א) חופץ לתחום הישן (2000).

קושיות:

1. ר"א אומר בברייתא שרק אם יצא 1 לא מאבד.
   תשובה – הכוונה 1 ומשהו, עד 2.
2. ר"א – "אפילו אמה אחת לא יכנס".
   תשובה – הכוונה שם למי שלא יצא מהתחום והלך לקצה התחום ויש בית במרחק של אמה אחת – שלא יכול להיכנס לבית.

(ואפילו אם התחום מסתיים באמצע הבית/מערב – לא יכול להמשיך לסוף הבית/מערה).

ב. משנה שנייה – אדם שמנסה להספיק להיכנס לתחום העיר לפני שבת – אם נכנסה שבת ולא הספיק – אפילו רק אמה אחת – אין לו את התחום של העיר אלא את שלו.

ר"ש – אם הגיע לתוך 15 אמה מסימני התחום סביב העיר – נחשב שנכנס (כי המסמנים היו מחמירים ב15 אמה).