להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי עירובין דף עא
(עא. במשנה – עב. במשנה)
שלוש חצרות במבוי – א+ב שותפות, ב + ג שותפות
הקדמות:
- על שיתופי מבואות ועירובי חצרות:
עירוב חצרות יכול לעשות שני דברים –
גם להתיר לכמה בתים באותה חצר לטלטל מהבתים לחצר.
וגם לחבר בין כמה חצרות (שיש פתח ביניהן) כדי שיוכלו לטלטל ביניהן.
שיתופי מבואות – גם מחברים בין כמה חצרות במבוי, אבל החיבור נעשה דרך המבוי ולא דרך פתחים בין החצרות.
בשיתוף מבואות אפשר כל דבר מאכל, בעירובי חצרות צריך דווקא פת. מכאן שהנושא כאן זה שיתוך מבואות, אולם עקרונית הכל נכון גם לעירובי חצרות.
- (עא: שליש תחתון)
האם מספיק לעשות אחד מהפתרונות?
מן הדין, מספיק שכל החצרות יעשו או עירובי חצרות או שיתופי מבואות.
אבל בכ"ז –
ר"מ – לא סומכים על זה ועושים את שניהם (שלא תשתכח תורת עירוב).
חכמים – סומכים על זה.
ונחלקו ר' נחומי ורבה (לגבי מתי סומכים על השיתוף):
א (מקל) – המחלוקת ביין, אבל בפת סומכים.
ב (מחמיר) – המחלוקת בפת, אבל ביין ודאי שלא סומכים.
וההלכה כר"מ:
רב יהודה -רב – הלכה כר"מ,
רב הונא – מנהג כר"מ,
רי"ח – נהגו העם כר"מ.
- המשנה שלנו עוסקת בשיתופי מבואות כדי לחבר 3 חצרות.
בשביל לפשט נניח שבכל חצר יש רק בית אחד.
סידור החצרות:
או 3 חצרות באותו מבוי,
או שחצר א ו-ג במבואות מקבילים, ו-ב באמצע מחברת ביניהם.
א. הדין הבסיסי של רבנן:
אם הם שותפות ביין ויין – זה נחשב שיתוף מבואות לכולם (ואם בשמן ויין אז לא).
יש פה שני חידושים:
- שאפילו שלא עשו שיתוף מבואות מתוך כוונה, אלא הם פשוט שותפים באמת ביין – זה תחליף ל"שיתוף מבואות".
זה מוסכם על כולם ולא נעסוק בזה. מדי פעם נראה דינים שנדרשים רק למצב כזה, ולא נדרשים כמדובר בשיתוף מבואות של ממש. - אפילו שלא כולם שותפים, אלא א+ב ו-ב+ג, ב מחברת את כולם וזה מתיר לכולם.
ב. רב – דווקא בכלי אחד
רבא – כן מוכח מהמשנה – שדווקא ביין ויין מועיל, אבל שמן ויין לא,
ולכאורה הסיבה זה כי שמן ויין אינם באותו כלי.
דוחה אביי את הראיה – ייתכן שלא צריך כלי אחד, אבל צריך פוטנציאל להיות בכלי אחד.
ג. הדעות בתנאים –
- A. ת"ק ור"ש –
ת"ק – יין ויין כן, יין ושמן לא.
ר"ש – אפילו יין ושמן כן.
הסבר המחלוקת:
- רבה – גם ר"ש מודה שיין ושמן לא נחשב שיתוף,
אלא רק א+ב משותפים ו-ב+ג משותפים, ומן הדין הם מותרים זה בזה.
(ובשביל זה צריך להעמיד שלא מדובר שכל השלישייה באותו מבוי (כי א"א שלחלק מהמבוי זה יחשב שיתוך ולחלק לא) , אלא א במבוי נפרד ו-ג במבוי נפרד ו-ב מחברת בין שתי המבואות).
והמחלוקת היא האם בכ"ז גוזרים גם עליהם:
רבנן – כולם בכ"ז אסורים, גזירה שמא יבואו לטלטל בין א ל-ג.
ר"ש – לא גוזרים.
דוחה אביי – ר"ש אומר אין צריכים לערב – משמע כולם.
תשובה – הכוונה רק ל-א+ב ול-ב+ג, אך אם רוצים שכולם יוכלו לטלטל מאחד לשני אז צריכים לערב.
- רב יוסף – ר"ש כן אומר שגם יין ושמן בכלי אחד מתחברים ונחשבים שיתוף לכולם!
ואילו רבנן – אפילו שהם בכלי אחד, כיון שהשמן צף על היין – לא נחשבים חיבור.
וזה מקביל למחלוקת לגבי טבול יום (שמני לטומאה) שנגע בשמן תרומה שעל גבי יין תרומה –
לחכמים – לא נחשבים מחוברים, ורק היין נטמא ולא השמן.
לרי"ח בן נורי – נחשבים מחוברים והכל נטמא.
(עא: 6+)
דעת ר' אלעזר בן תדאי – גם יין ויין לא מועיל!
הסבר המחלוקת: עקרונית גם לר"א בן תדאי יין ויין מועיל, אבל:
- רבה –
כיון שכאן זה לא שיתוף לצורך שבת, אלא שותפות עסקית, זה חייב להיות יינות נפרדים שהתחברו.
לכן:
אם כל אחד שפך את היין שלו פנימה – מועיל לפי כולם.
אבל אם קנו ביחד –
לרבנן ור"ש מועיל – כי יש ברירה,
ולר'"א בן תדאי לא מועיל, כי אין ברירה.
- רב יוסף –
גם לר"א בן תדאי זה מועיל,
ומה שהוא אמר שלא מועיל זה שלמרות שעשו שיתוף – אם רוצים להעביר גם בין הפתחים שבין החצרות – עדיין צריכים לעשות גם עירוב חצרות ("אין סומכים על שיתוך במקום עירוב").
והראיה:
שרב פסק גם כר"מ שאומר שאין סומכים, וגם כר"א בן תדאי, אז מסתבר שזה מאותו הטעם.
ולמה רב צריך לפסוק פעמיים?
כדי לומר שר"מ מחמיר על פני רבנן בשתי רמות – 1. גם ששיתוף ביין לא מועיל לעירובי חצרות. 2. וגם שאפילו שיתוף בפת לא מועיל לעירובי חצרות.
