להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף נב
(נב. שליש עליון עד נב. 7+)
המשך ההולך ממקום למקום – לגבי פירות שביעית
במשנה (נ:) – המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או להפך –
ת"ק – חייב לבער (תמיד לחומרא).
ר"י – "צא והבא לך אף אתה"!
מה דעת ר"י?
לכאורה כוונתו להקל – באמת מותר, כי זה ממקום שלא כלו,
ואם יאמרו לו שזה יוצר מחלוקת, הוא יכול לומר להם – "צא והבא גם אתה" – לכו גם אתם ותביאו, וכך לא תהיה מחלוקת.
אך דוחה הגמרא – האם אין לר"י את הסברא ממלאכה בערב פסח שנותנים עליו חומרי שני המקומות?! (פנ"י – גם אם לא שייך מחלוקת, שייך לא תתגודדו ולעז וחשד למי שלא ידע שהפירות ממקום האחר).
אלא ר"י דיבר על מקרה אחר:
- רב שישא בריה דרב אידי – במוליך ממקום שלא כלו למקום שלא כלו,
ואז שמע שבמקום ממנו יצא – כלו (בהתחלה הגמרא מסבירה שר"י הוא המקל אך אח"כ הופכת) –
שבזה ת"ק מקל, כי כשיצא עוד לא כלו,
ור"י מחמיר, כי כרגע כלו וצריך לא לשנות או לזלזל במנהגם.
- אביי – הוליך ממקום שלא כלו, למקום שכלו, ואז חזר למקום שלא כלו –
ת"ק מקל – כי כרגע הוא כבר במקום שלא כלו,
ר"י מחמיר – כי כבר התחייבו בביעור במקום שכלו.
מתקיף רב אשי – האם גב החמור קולטם במקום שכלו?!
כלומר לא סביר שעצם זה שרק היו במקום אחר, בלי שגדלו או נשארו שם – מחיל עליהם דין ביעור.
- רב אשי – בכובש שלושה סוגי ירקות בחבית אחת (והמחלוקת לא קשורה למוליך ממקום למקום) –
כמחלוקת משנה שביעית ט,ה –
ר"א מחמיר – שלושתם הולכים לפי המוקדם.
ר' יהושע מקל – שלושתם הולכים לפי האחרון – ות"ק של משנתנו כמותו.
ר"ג באמצע – כל ירק לפי הזמן שלו – ור"י במשנתנו כמותו.
- רבינא – לגבי מתי נחשב שכלו התמרים
(התמרים נושרים מלמעלה ונתקעים בענפים העליונים (כיפין) ובקוצים שסביב הגזע (שיצין).
את התמרים שבכיפין החיות יכולות לקחת, לכן נחשב שעדיין יש להם תמרים בשדה.
אבל את התמרים שבשיצין (קוצים) הם לא יכולים לקחת, ואז יש שלב שרק אלו נשארים.
ת"ק מקל – אוכלים עד שהכל ייגמר, ות"ק שלנו כמותו.
רשב"ג מחמיר – לא מחכים גם לתמרים שבשיצים, כי החיות לא יכולות לאוכלם – ור"י שלנו כמותו.
(נב: 2+)
חלק ב – עוד על פירות שביעית (ביעור והפסד)
אמרנו שמותר עד שכלה לחיה מן השדה.
מן השדה איפה?
הברייתא הקודמת על התמרים הזכירה שמחכים שיכלו התמרים מכל יהודה, כלומר הולכים לפי האזור הכללי.
אגב זה הגמרא מביאה משנה שמפרטת –
א. תנן התם (שביעית ט) – שלוש ארצות לביעור – יהודה, עבר הירדן והגליל.
וכל אזור מחולק לשלושה תתי אזורים,
רש"י – בכל זאת הולכים רק לפי שלושת האזורים הגדולים.
תוס' – הולכים לפי תתי האזורים (סה"כ 9).
מנא הני מילי (מניין שצריך ביעור, ומניין שכל אזור בפני עצמו)?
ויקרא כה, ז – "וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל־תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל".
מכאן הקישו – כל זמן שחיה אוכלת מן השדה, האכל לבהמה שבבית, ואח"כ צריך ביעור.
וכיוון שכתוב "ולחיה אשר בארצך" – לומדים שסומכים רק על חיות באזור שלך (רש"י).
ומה נחשב אזור? הולכים לפי החיות: וגמירי שהחיות של יהודה לא אוכלו בגליל ועבר הירדן ולהפך, וזה מה שמגדיר את האזורים.
(נב: שליש)
ב. האם מבערים פירות ארץ ישראל בחו"ל (שהגיע זמן ביעורם בישראל)?
תנו רבנן –
ת"ק – מבערם במקומם בחו"ל.
רשב"א – מחזירם לארץ ושם מבער (וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ).
- קשה לרשב"א: והרי הפסוק כבר תפוס לסעיף א? (שמחכים רק לפירות שבארצך).
תשובה: אפשר ללמוד את שני הדברים:
(או – "בארץ" "בארצך",
או "אשר בארצך").
- סיפור על זה:
רב ספרא יצא עם חבית יין לחו"ל, והגיע זמן הביעור בארץ ישראל,
ושאל מה פסק ר' אבהו – האם הלכה כרש"ב"א (שצריך להחזירו לישראל).
רב כהנא – הוא פסק כרשב"א שצריך,
רב הונא בריה דרב איקא – הוא פסק כת"ק שלא צריך.
ורב ספרא מקבל את דעתו, כי מדייק בלשון רבו,
כפי שהיה מדייק רחבה מפומפדיתא.
[שרחבה דייק לקרוא לשורות האיצטבאות בהר הבית "סטיו") (רש"י בסוגיה בברכות לג:)].
(נב: שליש תחתון)
ג. על האיסור להפסיד פירות שביעית
המקור: ויקרא כה, ו – "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה", ודרשו: לאכלה ולא להפסד.
קשה: איך מסופר על ר' אילעאי שקצץ דקל עם תמרים קטנים ("כפנייתא"), בשביל העצים, והרי בזה הוא הורס את התמרים שלא יגדלו עוד?
תשובות:
- תמרים קטנים לא נחשבים פרי לגבי איסור הפסד שביעית.
דחייה: הרי רב נחמן אמר שתמרים קטנים נחשבים פרי,
(הוא אמר את זה לגבי "מתחלי" – שזה עטיפה של התמר שנמצאת רק כשהתמר קטן (כופרי, כפנייתא), ובכ"ז נחשבת שומר לפרי ויש בה דין ערלה).
ניסיון תירוץ: זו מחלוקת תנאים (משנה ערלה א, ז) –
לגבי ענבי "סמדר" (קטנים, מיד אחרי נשירת הפרחים) –
רי"ס – נחשבים פרי,
רבנן – לא נחשבים, אלא צריכים יותר (גירוע = בוסר = כגודל פול הלבן)
דחיית הניסיון (מתקיף רב שימי מנהרדעא) –
רבנן חלקו רק לגבי ענבים (וחרובים וזיתים),
אך בשאר פירות (כמו תמרים) – גם קטנים נחשבים פרי!
שהרי במשנה (שביעית ד, י) נחלקו ממתי אין קוצצים פירות שביעית (ממתי יש איסור הפסד) –
ב"ש – בכל גודל,
ב"ה – חרובים ענבים וזיתים– קצת יותר גדולים,
אבל שאר פירות (כמו תמרים) – בכל גודל.
(וזה ודאי כרבנן ולא כרי"ס, שהרי לגבי ענבים אומרים בפירוש שסמדר לא מספיק).
(נג. 6+)
- מדובר ב"ניסחני" – דקל זכר,
שגם ככה התמרים מגיעים רק לגודל זה ולא יותר, כך שהוא לא הרס אותם.
תגובה אחת
שלום רב,
סליחה על השאלה, אך ברצוני להבין איך כל אחד משלושת ההסברים לכוונתו של ר"י עשויים להסביר את המשפט "צא והבא לך אף אתה"? ההסבר שנדחה ע"י הגמרא באמת מסביר זאת, אך איך מסבירים הפירושים האחרים?
תודה