להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף סט
(סח: מעל האמצע – סט: במשנה)
מחלוקת חכמים ור' אליעזר
במשנה (סה:) –
מכשירי מצווה (חיתוך יבלת, הבאה מחוץ לתחום) –
רבנן – אסור אפילו באיסורי דרבנן (כי יכל לעשות אתמול).[1]
ר"א – מותר, אפילו באיסורי תורה.
נראה את הדיונים במשנה ובגמרא במשולב
(סט. 1+ עד השליש)
חלק א – טענת ר"א לחכמים בברייתא:
גם אתם צריכים להתיר דברים שיכל לעשות לפני (אפילו איסורי תורה!)[2]
כי כמו שהקטר חלבים, שיכול לעשות אחרי (במוצ"ש), עושים בשבת
כל שכן שמכשירי מצווה – אפילו שיכל לעשות לפני – עושים בשבת.
(זה "כל שכן" כי בהקטרה – המצווה העיקרית כבר הסתיימה).
תשובות:
- הסיבה שאוסרים מכשירי מצווה לפני זה שמא הזבח יימצא פסול.
דחייה – אז שגם יהיה אסור לשחוט!
- אחרי מותר – כי השבת כבר הותרה בשחיטה (ואז מותר גם דברים שיכולים לחכות).
(אך בכ"ז הדחת קרביו חז"ל אסרו, כי אין שום צורך לעשות זאת בשבת,
להקטיר בשבת יש צורך – כי חביבה מצווה בשעתה).
אך לפני אסור – כי השבת עוד לא הותרה.
(סח: מעל האמצע)
חלק ב – טענת ר"א לחכמים במשנה – לפחות תתירו באיסורי דרבנן
והלא דין הוא: (לא ממש קל וחומר אלא טענה מסברא (ר' דוד) –
הרי התורה התירה בשביל הפסח אפילו איסורי תורה (שחיטה),
אז אתם רואים כמה הפסח חשוב לתורה,
אז תתירו גם אתם את איסורי הדרבנן (אפילו שיכל לעשותם אתמול).
עונים חכמים:
- ר' יהושע – יום טוב יוכיח.
שלמרות שהתורה התירה אוכל נפש, חז"ףל בכ"ז לא וויתרו על הגזרות שלהם (כמו תחומין).
דוחה ר"א – יום טוב זה לא מצווה,
אבל פסח זה מצווה – אז תתירו גם אתם!
- ר"ע – הזאה תוכיח –
שאם היום השביעי של טמא מת יוצא בפסח בשבת,
חז"ל בכ"ז לא מרשים להזות עליו אפילו שבזה יפסיד את הפסח.
דוחה ר"א – נכון! גם הזאה צריכה להיות מותרת לדעתי!
דיונים על זה:
א. לגבי יו"ט – מה יענה ר' יהושע?
- A. ר' יהושע – יו"ט זה כן מצווה!
כתוב:
בשביעי של פסח "עצרת לה' אלוקיך",
ובשמיני עצרת – "עצרת תהיה לכם".
ר"א – יכול לבחור אם לאכול כל היום או ללמוד כל היום. לא חייבים לאכול.
ר' יהושע – צריך חצי חצי (חייבים לאכול).
אגב זה:
ימים בהם כולם מודים שחייבים לאכול –
- שבועות (לשמוח בנתינת התורה)
ומסופר על רב יוסף שאכל עגלה משולשת.
- שבת (וקראת לשבת עונג),
- פורים (ימי משתה ושמחה),
- ערב יום כיפור (ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש" – שכל האוכל ב9 נחשב כאילו צם יומיים.
(סח: 3-)
- B. רב אשי – יכול לענות שהסברא הפוכה:
אם ביו"ט, שזה יום קל יותר (עובדה שמותר לשחוט אפילו שלא למצווה) –
בכ"ז חז"ל מקפידים על גזירותיהם.
אז בשבת, שהיא חמורה יותר (שהרי מותר רק משום מצוות הפסח) –
ודאי שחז"ל צריכים להקפיד על גזרותיהם.
ואילו ר"א – הוא לא מסתכל על חומרת היום, אלא על חומרת האיסור –
ביו"ט אסרו כי זה לא לצורך מצווה,
בפסח מתירים כי זה לצורך מצווה.
(דילוג סט. 1+ עד השליש)
ב. לגבי טענת ההזאה –
- A. במשנה
ר"ע – חז"ל אסרו הזאה גם בשבת פסח
ר"א – אכן גם את צריך להתיר! (וכאן יש עוד סיבה להתיר – שלא יכל לעשות אתמול).
עוד מעט נמשיך את הדיון במשנה, לפני כן נעבור לדיון שלהם בברייתא:
- B. בברייתא:
עונה ר"ע – אתה עצמך לימדתני שהזאה אסורה בשבת!
אז למה ר"א אמר שמותר?
- עולא:
ר"א – לצורך פסח מותר, לצורך תרומה אסור.
ור"ע שהקשה אכן הקשה מתרומה,
אך ר"א חשב שהתכוון לפסח – ולכן אמר שמותר.
דוחה רבה: ברייתא מפורשת שר"ע הקשה מהזאה לפסח ולא לתרומה!
- באמת ר"א אסר, ושכח שאסר, ור"ע מזכיר לו.
- C. חזרה למשנה –
עונה ר"ע תשובה תמוהה:
אתה רוצה לעשות קו"ח משחיטה להזאה שמותר?
אולי נעשה קל וחומר הפוך – מהזאה לשחיטה שאסור!
למה התכוון ר"ע? הרי ודאי ששחיטה מותרת!
לפי מה שראינו ר"ע מובן – הוא לא באמת התכוון לאסור שחיטה בק"ו,
הוא רק רצה להזכיר בעדינות לר"א שהוא עצמו לימדו שהזאה אסורה,
ואולי גם להוביל להמשך הדו שיח:
על זה ענה לו ר"א (כאמור) – הרי ודאי ששחיטה מותרת (במועדו),
וענה ר"ע – אדרבה, הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה… לכן אסורים.
לסיכום –
הזאה אסורה לפי כולם, גם לצורך פסח,
וזה אכן תשובה טובה לטענת ר"א – שרואים שחז"ל אוסרים גם על חשבון פסח.
(סט. שליש תחתון)
חלק ג – למה באמת חז"ל אסרו הזאה גם בשבת ערב פסח?
א. לרבנן – אמנם חז"ל במשנתנו אסרו איסורי דרבנן גם על חשבון פסח,
אבל זה דווקא באיסורים שהם משום סייג לתורה (יבלת, תחומין וכו').
אבל המים אסורים רק משום מוקצה, שזה לא סייג, אז למה רבנן אוסרים?
עונה רבה – גם כאן זה סייג – שמא יעבירנה ד' אמות ברה"ר.
[אך הרי כאן לא יכל לעשות מאתמול?
תשובה: אסור כי זה לא חלק ממצוות הפסח (רש"י בסוף המשנה)).
ב. לר"א – למה באמת אסור? הרי ר"א מתיר אפילו מכשירי מצווה שהם איסורי תורה!
תשובות:
- מכשירי מצווה מותרים כשהגברא ראוי למצווה, ורק צריך כלים (כמו סכין מילה),
אבל בהזאה – הגברא עצמו לא ראוי למצווה, ולכן נחשב שלא חייב, ולכן אין כאן "בשביל מי" להכין את המצווה, ואסור.
(סט. רבע תחתון)
[רבה – לפי"ז אסור גם לר"א לחמם מים לתינוק חולה בשבת, שהרי כיון שחולה וזקוק למים – נחשב לא ראוי ולא חייב.
ורבא – גם לתינוק בריא (גם הוא זקוק למים חמים)].
דוחה אביי את התירוץ:
ערל שלא מל כדי לעשות את הפסח – חייב כרת.
רואים שאפילו הוא לא ראוי – החובה עדיין מוטלת עליו,
לכן גם כאן מוטל להזות עליו ולטהרו.
(סט. 1-)
- רבה –זה לא שטמא לא חייב, אבל הוא יכול לעשות בפסח שני,
וממילא – אין סיבה להזות עליו בשבת.
למה יכול לעשות בפסח שני?
הרי הוא יכול להיטהר ויעשו עליו פסח, ויאכל בלילה?
זה בנוי על כמה הנחות:
- ר"א סובר כדעה שלא שוחטים וזורקים על טמא ערב, כי כרגע הוא טמא.
(טוב, אז שיזו עליו ואז יעשה פסח? לכן צריך הנחה נוספת) –
- יש תלות בין היחיד והציבור בפסח, לשני הכיוונים:
מצד אחד הציבור תלוי ביחיד:
כיון שבזמן שהוא טמא – לא שוחטים עליו,
זה נותן שייכות לפסח שני,
ולכן גם לו יצויר שנאמר שהוא כן חייב להיטהר ולעשות פסח ראשון,
הציבור בכל מקרה יכול לכתחילה לעשות בטומאה.
(כי אם יחיד עושה פסח שני – צבור עושה בטומאה).
מצד שני היחיד תלוי בציבור –
כיון שהציבור עושה בטומאה ולא צריך להזות,
גם היחיד לא צריך להזות.
ולכן, כיון שהוא לא צריך להזות – גם לר"א אסור להזות עליו בשבת.
(סט: רבע)
קושיות על זה:
- קושיה על שהיחיד תלוי בציבור:
אם כל הציבור מצורעים – לא עושים פסח שני (לא עושים בכלל!),
אבל יחיד מצורע כן עושה פסח שני?
תשובה:
גם כאן יש קשר בין היחיד והציבור: היחיד עושה פסח שני – רק אם הציבור עשה פסח ראשון.
לכן, אם רוב הציבור היה מצורע ולא עשה כלל, אכן גם היחיד (למשל טמא מת) לא עושה פסח שני.
רק אם הציבור עצמו עשה פסח ראשון – אז היחיד עושה פסח שני.
- מיתיבי – הברייתא לומדת שטמא ערב שלא טבל ועשה פסח – חייב כרת! (אם גם לא עשה פסח שני), כלומר היחיד כן חייב להזות ולהיטהר!
(וברור שהברייתא סוברת שלא שוחטים על היחיד כשהוא טמא, כי אם שוחטים – אז ודאי שחייב כרת ולא צריך לזה לימוד).
אז שוב – למה לר"א לא מזים עליו בשבת?
[הדחייה הזו היא דחייה לשני ההסברים האחרונים בר"א:
- גם מי שלא ראוי כלל – חייב.
- היחיד לא תמיד תלוי בציבור – שהרי הציבור עושה בטומאה ואילו היחיד חייב להיטהר!
(סט: באמצע)
- רבא – לר"א כן שוחטים את הפסח על טמא ערב.
ולכן ר"א אוסר להזות עליו – כי הוא יכול לצאת יד"ח גם בלי להיטהר (האכילה לא מעכבת את הפסח).
והרי אסור לשחוט שלא לאוכליו?
תשובה: כיון שעקרונית יכול לתקן את עצמו ולאכול – נחשב ראוי לאכילה (בניגוד לחולה וזקן).
(סט: שליש תחתון (שורה רחבה 1))
חלק ד – כמי ההלכה?
ר"י-רב: הלכה כר"ע שכל מה שיכל לעשות לפני – אסור.
וכן לגבי מילה – ר"י-רב: הלכה כר"ע.
וצריכא:
אולי בפסח לא אבל במילה כן – כי על מיל הנכרתו 13 בריתות.
ואולי במילה לא אבל בפסח כן – כי בפסח יש כרת ואילו במילה – יכול למול מאוחר יותר ולא יתחייב כרת.
[1] כך לאחד התירוצים שראינו אתמול
[2] נסביר לפי תוס' ד"ה אם.
