סנהדרין מב – תלמוד בבלי דף יומי

הוקדש על ידי אחד הלומדים,
להצלחת כל חיילי צה"ל ולהשבת כל החטופים במהרה לחיק משפחותיהם

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)

להדפסת התרשים של הדף

סיכום דף היומי, גמרא תלמוד בבלי סנהדרין מב

(מא: שליש תחתון – מב. סוף פרק היו בודקין)
א. במשנה – כשיש פער של יום בין העדויות – אם החודש הקודם היה מעובר, ניתן להניח שהעד שהקדים לא ידע שהחודש הקודם היה מעובר. רי"ח מגביל – עד רוב החודש (יד רמה – שמעיד לפני רוב החודש, רש"י – שמעיד על ארוע שקרה לפני רוב החודש), אח"כ מניחים שכבר יודע.
ב. קידוש לבנה – עד מתי מברכין ברכת קידוש לבנה? רי"ח – עד שתתמלא פגימת הלבנה (רב יהודה – 7 ימים, נהרדעי – 16). (ולא מברכים הטוב והמטיב או דיין האמת, כיוון שזה טבע העולם).
מעלת ברכת הלבנה – כמקבל פני שכינה, ודיינו במצווה זו, ונאמרת בעמידה. נוסח הברכה – במערבא – קצר, רב אשי – ארוך (כמו שלנו).
ג. פער של שעות בין העדים – מתי זאת טעות סבירה וניתן לצרף? ת"ק – שעה, ר"י – שעתיים, אך לא משני צידי חצות (5 ו-7 שעות), ורב שימי ב"א מוסיף – גם לא משני צידי נץ החמה, ואפילו לא כשאחד לפני הנץ ואחד בנץ עצמו.
ד. השתתפות תלמידים בטענות לזכות – אם לתלמיד יש ללמד זכות – יושב עם הבי"ד עד סוף היום, ואם אמר טענה טובה – לא יורד משם לעולם (ראשונים – לא שנהייה דיין, אלא רק כדי לכבדו).
ה. כשדוחים למחרת (כשרצו לחייבו) – ממעטים באכילה ולא שותים יין ("ולרוזנים אי שכר").
ו. הוספת דיינים כשלא ניתן להכריע – מוסיפים שניים שניים, עד 71. אם כשמגיעים ל-71 עדיין אי אפשר להכריע (שיש רוב של 36 לחובה) הם מנסים לשכנע זא"ז, ואם לא הצליחו – פוטרים את הנידון. שואל רב פפא:
1. למה מנסים לשכנע ולא פוטרים מיד? 2. למה בכלל מוסיפים מעבר ל-23 כדי לחייבו? כדי לנסות לצאת עם הכרעה ולא לשחררו מחמת הספק. [לגבי שאלה 2 – אכן ר' יוסי חולק על משנתנו וסובר שלא מוסיפים על 23).
ז. הכרזת הגדול שבדיינים ש"נזדקן הדין". שיטה 1 – הודעה בכישלון –  דווקא בנפשות, במקרה שבו לא הצליחו להכריע לפי הרוב, והאב"ד מכריז כדי שלא יכריזו אחרים ויתבייש עוד יותר. שיטה 2 – שבח לדין (הדין חכם) – דווקא בממונות, ואין פגם של "יהללך זר", כי האב"ד מכריז את כל ההכרזות.