להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף כב
(כב. תחילת הפרק – כג. שליש)
המשך תרומת הדשן
משנה –
בראשונה – לא עשו הגרלה לתהד"ש, אלא כל הקודם זכה (מי שנכנס ראשון לד' אמות של העליונות של הכבש).
ורק אם הגיעו שנים או יותר בשווה – עשו הגרלה בין כולם (לא רק בין השניים).
ואיך עשו הגרלה? כל כהן הוציא אצבע אחת או שתיים (לא אגודל), והממנוה מחליט על מספר אקראי ומתחיל לספור אצבעות מהכהן אקראי – ומי שהוא מסיים בו זוכה.
מעשה ששניים רצו יחד ואחד דחף את חברו ונשברה רגלו, התקינו שגם זה יעשה בפיס (הגרלה).
סה"כ היה 4 פיסות לעבודות שונות.
גמרא
א. למה לא עשו הגרלה מההתחלה? כי לא חשבו שיבואו הרבה כהנים, כי:
- כיון שזה עבודת לילה זה פחות חשוב.
והרי על הקטרת האיברים (שזה גם בלילה) – כן עושים פיס.
תשובה: זה נתפס כחשוב כי הוא המשך של הקרבת התמיד – שהיא ביום.
והרי גם תהד"ש נחשבת כחלק מהיום,
הראיה: רי"ח: קידש ידיו לתהד"ש לא צריך לקדש שוב אחרי עלות השחר (למרות שבדר"כ בעלות השחר צריכים שוב קידוש מדרבנן), "שכבר קידש מתחילת עבודה" – משמע: לעבודת היום.
דחייה: צריך לומר: "שכבר קידש מתחילה לעבודה".
כלומר זה לא כי קידש ידיו לעבודת היום,
אלא כי קידש ידיו לעבודה שסמוכה לבוקר – ובזה לא גזרו שצריך שוב.
(כב. באמצע)
- איכא דאמרי – "אונס שינה" (הכהנים עייפים לקום כזה מוקדם).
והרי להקטרת האיברים כן עושים הגרלה, אפילו שזה בלילה?
תשובה: להישאר ערים יש לאנשים כח, לקום מוקדם – לא.
(כב. שליש תחתון)
ב. האם באמת תיקנו את ההגרלה רק כי באו יותר מדי?
והרי מי זוכה בפיס של תהד"ש גם זוכה בעוד שני תפקידים (סידור המערכה והעלאת שני גזירי עצים), אז גם בשביל זה היו צריכים לתקן את ההגרלה?
תשובה: היו שלושה שלבים:
בהתחלה לא היתה הגרלה לשלושת הדברים.
אח"כ תיקנו הגרלה לתהד"ש, אך אז הכהנים לא באו כי חשבו שממילא לא יזכו בהגלרה,
לכן אח"כ הוסיפו גם את הנ"ל כדי ש"הפרס" יהיה גדול יותר – ואז באו.
(כב. 4-)
ג. מי ניצח בתחרות לתהד"ש? "רצין ועולין בכבש, כל הקודם את חברו בארבע אמות – זכה".
איזה 4 אמות?
רב פפא: ברור לי שהכוונה ל4 אמות העליונות של הכבש
(כי 4 אמות שלפני הכבש לא – כי כתוב "רצין ועולין",
ואחרי 4 אמות ראשונות של הכבש לא – כנ"ל (זה לא נחשב שעלו) (תוס' ישנים),
ו4 אמות באמצע הכבש לא – כי זה לא מסוים).
אבל שואל רב פפא – האם ה4 אמות כוללת את האמה יסוד וסובב?
תיקו.
(כב: 3+)
ד. בהגרלה – למה ספרו אצבעות ולא אנשים?
זה כר' יצחק – שאסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה.
מקורות משאול שסופר את העם לפני מלחמה בעזרת משהו אחר:
- לפני מלחמת המצווה להצלת יבש גלעד – "וַיִּפְקְדֵם בְּבֶזֶק",
כלומר כל חייל שם חתיכת חרס לפניו, וספרו את החרסים.
דחייה: אולי בזק זה העיר בזק ששם ספרו.
- לפני מלחמת המצווה של מחיית עמלק: "וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים".
- (ולכאורה עוד מקור – מהתורה: שסופרים את מחציות השקל ולא את האנשים, ראה מהרש"א).
וכן בהושע: " וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא־יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר"
בפשט – הכוונה שבעתיד לבוא עם ישראל יהיה כל כך הרבה שאי אפשר לספור,
אך ר' אלעזר – הכוונה שיש לאו לספור (לא ימד),
ורנבי"צ – יש שני לאוים "לא ימד ולא יספר).
(כב: שליש), אגב הפסוקים של איסור הספירה + מלחמות שאול)
חלק ב – אגדתא –
א. עוד על שתי הדרשות הנ"ל:
- A. לגבי הלימוד מהושע:
לפי פשט (שיהיו הרבה) הפסוק יש קושי + תירוצים:
בתחילת הפסוק יש מניין "כחול הים".
- כשלא עושים רצון ה'.
2. ספירה בידי שמיים.
ובסוף הפסוק הם רבים כ"כ שאין מניין.
- כשעושים רצון ה'.
2. ספירה בידי אדם (לא אפשרי למנות כ"כ הרבה).
- B. לגבי הלימוד משאול:
בשם שמואל – כיוון שנתמנה פרנס על הציבור – מתעשר.
שהרי ביבש גלעד שאול מנה בשברי חרס (כשעוד לא התקבל כמלך על כל ישראל),
ואילו בעמלק מנה בטלאים (שאז כבר כולם קיבלוהו).
ואולי הטלאים היו של החיילים?
אם כן – מאי רבותא?
(כב: אמצע)
ב. על שאול וחטאיו (אגב חטאו בעמלק)
- A. וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד־עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל.
על עסקי נחל (עגלה ערופה) – שטען כלפי הקב"ה שאם על נפש אחת צריך להביא עגלה ערופה, קל וחומר שצריך לרחם על החפים מפשע, הבהמות והילדים.
יצאה בת קול: אל תהי צדיק הרבה (קהלת),
מאירי – כל המרחם על רשעים סופו מתאכזר לחפים מפשע.
[ואילו כשהורה להרוג את כהני נוב יצאה בת קול:
אל תרשע הרבה (קהלת).
- B. חטאי דוד ושאול
רב הונא – כמה צריך סיוע מלמעלה,
שהרי דוד שחטא פעמיים (אוריה החיטי + מפקד העם ("הסתה")) וה' מחל לו.
- למה לא מוזכר בת שבע?
תשובה: על זה אכן נענש פי ארבע:
הילד מבת שבע מת, אמנון נהרג, תמר נאנסה, ואבשלום נהרג.
והרי גם על "הסתה" נענש בדבר?
תשובה: שם לא נענש בגופו.
והרי גם על בת שבע לא נענש בגופו אלא בבניו?
תשובה: בבת שבע נענש גם בגופו
(מדרש – שנצטרע חצי שנה, ופרשו ממנו סנהדרין ונסתלקה ממנו שכינה).
- למה לא מוזכר לשון הרע?
(רב – ) שכשברח מאבשלום האמין לציבא עבד מפיבושת (בן יהונתן) שמפיבושת לא בא איתו כי רוצה שדוד יפול וכך יחיזרו לו (כצאצא שאול) את הממלכה, ולכן חילק השדה שנתן למפיבושת בין מפיבושת לציבא. - a. כשמואל – הוא לא האמין בגלל הלשון הרע אלא מסיבות נוספות (שכשחזר לירושלים בא אליו מפיבושת לקבלו בבמראה מוזנח, ובאמת עשה זאת כאבלות על המרד בדוד אך דוד חשב שזה מעצב שדוד חזר).
- b. הוא אכן נענש על זה – שהממלכה שלו התחלקה בין רחבעם לירבעם.
ושאול חטא פעם אחת (בעמלק – שלא הרג את אגג והבהמות) – וה' לא וויתר לו.
אמנם חטא אח"כ בנוב, אבל כבר לפני זה ה' ניחם שעשאו מלך.
(כב: 9-)
- C. "בן שנה שאול במלכו"
בפשט – בשנה הראשונה למלכותו.
אך דורש רב הונא – שלא טעם טעם חטא, כבן שנה.
ושואל ר"נ – ואולי זה לגנאי – שהיה מלוכלך בחטאים כמו תינוק שמלוכלך בצואה?
אך אז היו לו סיוטים של מלאכי חבלה וחזר בו על שחשד בשאול.
- D. אמר ר"י אמר שמואל: מפני מה…
- a. מפני מה לא נמשכה מלכות שאול?
מפני שלא היה בו דופי, וזה יכול לגרום לגאווה (אין מעמידים פרנס על הציבור אא"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו). - b. מפני מה נענש שאול (רש"י – מפני מה לא שמרו עליו משמיים שלא יחטא בעמלק ויענש).
שמחל על כבודו.
שכאמור, בהתחלה כשמינו אותו היו שביזו אותו ולא קיבלוהו כמלך,
ורק אחרי שהציל את אנשי יבש גלעד כולם קיבלוהו,
ורצו להעניש את המבזים, אך שאול אמר "לא יומת איש ביום הזה",
וזה הטעות (כמו: מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול).
(כג. 1+)
וכרי"ח-ר"ש בן יהוצדק: ת"ח שאינו נוקם ונוטר אינו ת"ח.
1. והרי כתוב לא תיקום ולא תיטור?
זה בממון (אם חברות לא השאיל לו).
אבל בפגיעה בגופו או כבודו – צריך לנקום.
- והרי עדיין צריך להיות "הנעלבים ואינם עולבים.. ואהביו כצאת השמש בגבורתו".
הת"ח לא נוקם בעצמו,
אך צריך לשמור הטינה בליבו (כי פגעו בכבוד התורה),
וכך ה' יביא לכך שאחרים ינקמו נקמתו, והת"ח לא ימחה בנוקמים. - והרי רבא: כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו?
זה כשהחוטא נגדו פייס אותו.
לסיכום:
- בממון – בכל מקרה אסור לנקום ולנטור (איסור התורה).
2. בגופו וכבודו – מותר, אבל עדיף שיהיה הנעלבים ואינם עולבים.
ואם הוא ת"ח – שומר הטינה בליבו ולא מוחה בנוקמים (ועל זה אמר רי"ח שת"ח צריך לנקום).
ואם השני פייסו – ודאי שראוי למחול, גם בת"ח.
