מכות ט, גמרא דף יומי

Download

{enclose makot_09.mp3}

להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

סיכום הגמרא, תלמוד בבלי מכות דף ט

(מכות דף ח: במשנה – ט: במשנה) 

מי גולה ועל ידי מי גולים

א. אב על בנו ובן על אביו –
A. אב שהרג את בנו – שלא לצורך חינוך וכשכבר יש לבן מלאכה.
B. בן שהרג את אביו – במשנה – גולה, בברייתא – לא גולה.
תירוצים: 1. לרבנן גולה (שגגת סיף), לר"ש – לא גולה (שגגת חנק). 2. הברייתא דיברה על מכה ולא הורג.

ב. עבד כנעני וכותי – כמו ישראל (גולים ומגלים).
בברייתא מוסיפים שגם יכולים לגרום לשני לקבל מלקות:
1. על ידי שהשני קילל אותם בשם ה', דחייה – הרי מקלל כותי לא חייב.
2. על ידי שהשני זמם שהם חייבים מלקות, דחייה –  הרי עבד לא מעיד,
3. על ידי שאחר הכה אותם (בהנחה שחייבים גם על הכאת כותי (שאינו עושה מעשה עמך)).

ג. גר תושב וגוי
גוי – חייב מיתה גם ללא התראה, לרמב"ן בשוגג לא, לרש"י – גם בשוגג.
גר תושב – אם הרג יהודי נהרג, אך יהודי שהרג אותו או שגר תושב הרג גר תושב – גולה.
(ומה שכתוב בברייתא שגר תושב הוא כגוי ונהרג – זה כשזה יותר חמור: 1. רב חסדא – בדרך עלייה (בהנחה שזה חמור מדרך ירידה). 2. רבא – ב"אומר מותר" (בהנחה שזה קרוב למזיד).

ד. "אומר מותר"
רב חסדא – אונס, רבא – קרוב למזיד. ראיות ודחיות לשניהם מאבימלך שלקח את שרה, שם זה היה "אמר מותר".

ה. סומא
ר"י – פרט לסומא (בלא ראות – מיעט סומא)
ר"מ – כולל סומא (שני מיעוטים – מרבים).

ו. שונא את ההרוג
מהחמור לקל:
רי"ס – נהרג בבי"ד (מפרשים: אא"כ ברור שזה שוגג), ולא צריך התראה – כרי"ס בר"י.
ת"ק – קרוב למזיד ולא גולה,
ור"ש – תלוי: אם יתכן שהיה מזיד – לא גולה, ואם לא – גולה (בכל מקרה לא נהרג).
איך בודקים? ברייתא 1 – נקרע החבל – שוגג (וכרבנן), נשמט מידו – לא גולה.
[ברייתא 2 – באוהב ולפי רבי, דווקא כשנשמט מידו – גולה (ולא כשנקרע/נשבר שזה כמו שעף הברזל מהגרזן – ולא גולה לרבי).