להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף לט
(לט. תחילת פרק טרף בקלפי – לט: 10-)
תהליך ההגרלה
א. "טרף בקלפי" –
למה טרף? כדי שלא יקח בכוונה את של ה' ביד ימין (שזה סימן טוב).
רש"י – לקח מהר,
ר"ח – ערבב.
ב. רבא –
- הקלפי של עץ,
- ואינה מחזקת אלא שתי דיים – כדי להקשות על רמאות (שיכניס יד וימשש איזה פתק הוא של חול).
- של חול – כי אם יעשו כלי שרת אז יצטרכו לעשות מכסף או זהב (כמו כל כלי שרת[1]), והתורה חסה על ממונם של ישראל.
ג. הוצאת הפתקים
במשנה – הכה"ג מכניס שני ידיים ולוקח פתק בכל יד. מה שיצא ביד ימין הולך לשעיר הימני, ויד שמאל לשמאלי.
לא אכפת למשנה שהכהן לוקח פתק בשמאל.
כן אכפת לה שהכה"ג יעשה הכל ולא הסגן, כמו שאומר ר' חנינא סגן הכהנים בברייתא – שתפקיד הסגן רק אם אירע פסול בכה"ג, אחרת הוא לא עושה שוב חלק מהעבודה.
בברייתא – ר"י-ר"א: הכה"ג לוקח פתק אחד ביד ימין, וזה הולך לשעיר הימני, והסגן לוקח פתק שני ביד ימין וזה הולך לשמאלי.
עדיף ששני הפתקים ייקחו ביד ימין.
(לט. רבע תחתון)
ד. תנו רבנן – ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק כה"ג היה של שם עולה ביד ימין.
- A. המשך הברייתא: כמו כן ניסים נוספים שקרו בימיו:
- בימיו תמיד הלבינה לשון של זהורית,
- היה דולק נר מערבי יותר מהשאר,
- והיתה אש המערכה דולקת כל היום בלי שהיו צריכים להוסיף עצים
- מנחת העומר (טז ניסן), שתי הלחם (שבועות) ולחם הפנים (כל שבת) הספיקו כזית לכל הכהנים של אותו בית אב (ואפילו היו שאכלו פחות מכזית ושבעו).
אחריו, קיבלו פחות (פול), והיו צדיקים שלא אכלו כי זו לא אכילה ראויה (אין בה כזית + לא משביעה).
והגרגרנים היו לוקחים לצדיקים,
והיה אחד שלקח גם מהגרגרנים, והיו קורים לו "בן חמצן" (=גזלן, והגמברא מוכיחה את הפירוש משני פסוקים).
(לט: 5+)
- B. אגב, סיפור על מיתתו של שמעון הצדיק:
בשנה שנפטר כשנכנס לקה"ק ראה זקן לבוש שחורים (במקום לבנים) שנכנס עמו ולא יצא עמו (בכל שנה היה יוצא), וידע שזה סימן שהוא ימות ואכן נפטר אחרי סוכות,
ומאז הכהנים לא ברכו במקדש ברכת כהנים בשם המפורש]
(לט: רבע)
- C. ת"ר – הראי של הברייתא של שמעון הצדיק – ב4 השנה האחרונות של המקדש (השני):
- לא עלה גורל של שם בימין.
- לא הלבינה לשון של זהורית.
- לא היה נר מערבי דולק יותר מהשאר.
- ודלתות ההיכל נפתו מעצמן,
עד שגער בהן רי"ח בן זכאי, ואמר שזה סימן לחורבן, ככתוב:
"פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ" (זכריה יא).
ולבנון זה המקדש – ר' יצחק בן טבלאי – כי מלבין עוונותיהם של ישראל.
- D. [עוד ארבעה פסוקים שנקרא לבנון –
מל"א ז, ב – ״בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן – ששלמה נטע עצי זהב והיו מוציאים פירות זהב (=יער שמלבלב),
תהלים עב – "יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ" – הרוח באה ומנשבת בפירות (ועושים רעש) והפירות נושרים,
והכהנים היו מתפרנסים מהם.
נחום א, ד – "וּפֶרַח לְבָנוֹן אוּמְלָל" – שכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל – יבשו העצים.
ישעיהו לה, ב – " פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן־לָהּ" – עתיד הקב"ה להחזירה.
(לט: שליש תחתון)
ה. אחרי בחירת הפתקים הרים את הפתק של לה', ומניח הפתקים על ראש שני השעירים, ובהנחת הפתק לה' אומר "לה' חטאת"
- A. ת"ר – 10 פעמים הזכיר הכה"ג את שם ה' (י-ק-ו-ק) ככתיבתו –
3 בוידוי ראשון על פרו:
אָנָּא הַשֵּׁם. חָטָאתִי. עָוִיתִי. פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. אֲנִי וּבֵיתִי:
אָנָּא בַשֵּׁם. כַּפֶּר נָא לַחֲטָאִים וְלַעֲונות וְלַפְּשָׁעִים. שֶׁחָטָאתִי. וְשֶׁעָוִיתִי. וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. כַּכָּתוּב בְּתורַת משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבודֶךָ. כִּי בַיּום הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.
3 בוידוי שני על פרו (מתוודה על עצמו ועל אחיו הכהנים),
1 – בהגרלה (לה' חטאת),
3 בוידוי על השעיר המשתלח (מתוודה על עם ישראל),
- B. המשך הברייתא – קרה שאמר "אנא ה'" ונשמע קולו ביריחו (שזה 10 פרסאות (כ40 ק"מ) הזכרנו את זה לעיל כ: בסוגייה של גביני כרוז)
שזה 10 פרסאות (כ40 ק"מ).
רבה בב"ח – עוד עבודות במקדש שהורגשו למרחוק:
- קול ציר דלתות ההיכל נשמע ל8 תחומי שבת (2000 אמה כפול 8 = 16000 אמה).
- ריח הקטורת –
עיזים ביריחו התעטשו מזה
נשים ביריחו לא צריכות בושם (וכן כלות בירושלים),
[וסיפר זקן אחד שאפילו בשילה שחרבה עדיין נשאר הריח הטוב).
[1] דעת רבי סוטה יד:, ורי"ס בר"י חולק.
