להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף מה
(מה. רבע עד מו. 2+)
חלק א – הבדלים נוספים בעבודה יו"כ לשאר הימים, משום כבוד הכה"ג
אחרי שהמשנה ציינה את ההבדלים בין הקטורת ביו"כ לקטורת של כל יום,
היא מציינת עוד הבדלים בין העבודה ביו"כ לכל יום:
- בכל יום מנסים לסובב את המזבח כמה שפחות –
לכן עולים בצד ימין של הכבש, ויורדים בצד שמאל.
אך ביו"כ הכה"ג עולה באמצע, להראות שהוא בן בית במזבח.
- בכל יום מקדשים ידיים ורגליים מהכיור,
ביו"כ הכה"ג מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב.
הבדל נוסף הוא שביו"כ מוסיפים מערכת עצים על המזבח החיצון, ונרחיב על זה בחלק הבא.
(מה. שליש)
חלק ב – מספר המערכות על המזבח
הדעות:
ר"י – שתי מערכות (מערכה גדולה ומערכה שנייה לקטורת)
רי"ס – שלוש (מוסיך מערכה ל"קיום האש")
ר"מ – ארבע (מוסיף מערכה לשריפת אברים ופדרים שלא נשרפו בלילה),
וכולם מוסיפים ביו"כ מערכה נוספת – לקטורת בקה"ק.
מקורות:
ויקרא ו, א-ו:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
ב – הקטרת האיברים בלילה – צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כׇּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃
ג – תרומת הדשן – וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃
ד – הוצאת הדשן – וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת־הַדֶּשֶׁן אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר׃
ה – הוספת שני גזרי עצים – וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד־בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים׃
ו – אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה׃
א. ר"י – שתי מערכות (גדולה ושנייה):[1]
פסוק ב – "צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ".
ב. רי"ס ור"מ מוסיף עוד מערכה שלישית – קיום האש (ממנה מדליקים את הגדולה כשהיא דועכת).
ְפסוק ה – וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד־בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים׃ (שם פסוק ה, אחרי הפסוקים של תרומת הדשן).
ור"י שחולק: לומד מהפסוק שמדליקים את האליתא בראש המזבח
(עצים דקים שמדליקים אותם ואז איתם מדליקים את המערכה).
ורי"ס – לומד את זה מהמקור של ר"ש:
"וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל־הָאֵשׁ" (ויקרא א, ה – לגבי עולת נדבה).
(ר"י לומד משם שדווקא כהנים מדליקים ודווקא בכלי שרת,
אבל רי"ס – אין צורך, אם זה בראש המזבח ודאי שזה דווקא כהנים, כי זר אסור שם,
אך ר"י – ישראל היה יכול לעמוד למטה והדליק עם מפוח למעלה, קמ"ל שדווקא כהן.
(מה. 4-)
ג. ר"מ – עוד מערכה לשריפת איברים ופדרים שלא נשרפו גם בלילה
מפסוק ב – מהאות ו"ו – "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ".
ורבנן לא דורשים את הו"ו,
ואת האיברים שנותרו שורפים על המערכה הגדולה
והברייתא מביאה מקור:
פסוק ג – "אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ".
והיא גם מרחיבה – (שלפני עלות השחר, כשרואים שלא מספיקים) מסדרים את מה שנשאר על החלקים העליונים של הכבש (גג, סובב, חצי עליון של הכבש – שלא יפסלו בלינה), ובבוקר אחרי שריפת איברי התמיד של היום החדש, שורפים גם אותם במערכה הגדולה.
ואילו ר"מ לומד מפסוק ג –
שאמנם למדנו בדף כ. שאיבר שהתחיל להישרף, וקפץ מהמזבח לפני חצות – מחזירים אותו,
אבל אם זה קרה בקטורת – לא מחזירים (שדווקא עולה והדומים לה מחזירים).
(מה: רבע)
ד. לפי כולם – מערכה נוספת ליום כיפור
שוב פסוק ה – האותיות ו"ו ה"א: וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד־בּוֹ…"
("וה" גם רבנן מודים שדורשים).
(מה: שליש)
ה. ואם כבר אנחנו דורשים – מה דורשים מפסוק ו? "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" – שלוקחים את האש של המנורה מהמזבח החיצון (תוס' – מדליקים משם קיסם).
דתניא –
- גז"ש בין המנורה והמחתה, לקטורת של כל יום (כי יש בהם אש) –
ולכן כמו שאת הגחלים לקטורת לוקחים מהמזבח החיצון (למדנו לעיל פסוק ב),
כך גם למנורה ולמחתה.
[בשלב השני של הברייתא (אחרי שכבר יש מקור למנורה),
ההצעה היא לעשות גז"ש בין המחתה למנורה].
אבל הברייתא מקשה ("או כלך לדרך זו") –
אולי מהגז"ש נלמד שלוקחים את האש מהמזבח הפנימי?
(שהרי כמו שלקטורת לוקחים מהסמוך לו – המזבח החיצוני,
כך למנורה ולמחתה ניקח מהסמוך לו – המזבח הפנימי).
- לימוד מפסוק:לכן היא מביאה לימוד נוסף –
במנורה – פסוק ו הנ"ל – "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" – רומז לאש המנורה שגם היא תמיד ("להעלות נר תמיד" (שמות כז, כ))
במחתה של יו"כ – "וְלָקַח מְלֹא־הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי־אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה'" (ויקרא טז)
משמע שזה מזבח שנמצא בחוץ (בעזרה), והוא פונה ללפני ה' (פתח ההיכל),
ולא המזבח הפנימי שהוא "בתוך ה'".
[ואם כבר כתוב "מלפני ה'", למה כתוב גם "מעל המזבח"?
אצטריך – שבדיעבד (תוס') לא חייבים לקחת גחלים שהם ממש מול הפתח
(אלא –
רש"י – צריך מצד מערב, אבל זה יכול להיות קצת צפונית או דרומית לפתח,
ר"ח – אפשר גם לא ממערב).
[1] ראינו את זה גם בדף לג. לגבי סדר ההגרלות והפעולות במקדש – שראינו שמדליקים את המערכה הגדולה, אח"כ השנייה, ואח"כ שני גזרי עצים בגדולה.
