להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף עט
(עח: רבע תחתון – עט: 1-)
חלק א – מלך, כלה, חיה
במשנה –
ר"א – המלך וכלה ירחצו פניהם, והחיה תנעול סנדל,
וחכמים אוסרים.
בגמרא –
- A. ר"א במשנה זה בעצם ר' חנניא בן תרדיון בשם ר"א בברייתא.
- B. טעמים:
המלך – משום "מלך ביופיו תחזינה עיניך" (ישעיהו לג).
כלה – שלא תתגנה על בעלה (ועד 30 יום, כמו שכלה אבלה שמה תכשיטים בתוך 30 יום).
חיה – משום צינה,
(אגב, שמואל – אם יש סכנת עקרב אז לכולם מותר,
שפ"א – החידוש: שלא צריך להימנע מללכת למקום עם עקרבים כדי שלא יצטרך לשים נעליים).
(עח: 1-)
חלק ב – במשנה: האוכל ככותבת הגסה (תמרה גדולה) כמוה וכגרעינתה חייב.
דיונים על השיעור:
א. בעי רב פפא – האם הכוונה כותבת כולל הגרעין, או כותבת או הגרעין?
רב אשי לא התלבט: הכוונה עם הגרעין (כותבת הגסה = גדולה).
[אגב: בעי רב אשי – האם עצם כשעורה (שמטמא טומאת מת) עם או בלי הקליפה, לחה או יבשה?
רב פפא לא התלבט – הכוונה לשעורה יבשה עם הקליפה.
(כי לחה שיבולת, וללא הקליפה נקראת אושלא).
(עט. באמצע)
ב. היחס בין כותבת הגסה לכזית וכביצה:
כולם מסכימים שכותבת הגסה גדולה מכזית:
כי כאן הגדר אינו "אכילה" (-כזית) אלא עינוי,
וכותבת הגסה מיישבת דעתו ומונעת את העינוי.
השאלה – מה היחס בין כותבת הגסה לכביצה?
רבה-ר"י – כותבת הגסה גדולה מכביצה:
קושיא:
במשנה במסכת סוכה (לפי הסבר בברייתא):
נתון: שיעור החיוב בסוכה – כביצה (מכך שר' צדוק אכל פחות מכביצה מחוץ לסוכה).
ולכן כשנתנו לרבן גמליאל שתי כותבות לא היה צריך לאכול בסוכה אלא שהחמיר על עצמו.
משמע ששתי כותבות הם פחות מכביצה – אז ודאי שגם כותבת אחת קטנה מביצה.
(עט: 4+)
תשובות:
- רב ירמיה – שם מדובר בתמרים ללא גרעין,
ולמרות שכותבת עם גרעין זה יותר מכביצה,
שתי כותבות ללא גרעין הם קטנים מכביצה (נפח הגרעין גדול מנפח התמר).
וכדאמרי אינשי – בשני קבים של תמרים יש קב ויותר של גרעינים.
(עט: רבע)
- רבא – באמת שתי כותבות הם יותר מביצה וחייבים בסוכה,
אלא ששם היו פטורים כי זה פירות, ופירות פטורים מסוכה
[מאמר מוסגר לגבי פטור פירות:
מיתיבי (על שפירות פטורים מסוכה):
רבי מספר שהם אכלו תאנים וענבים "אכילת עראי חוץ לסוכה" – משמע שדווקא כי אכלו כמות של אכילת ארעי, אך בכמות גדולה – גם פירות חייבים בסוכה.
תשובה – באמת אכלו כמות גדולה, והיו פטורים,
וכוונת רבי:
a. אכלו כמות של אכילת קבע, וזה נחשב כאכילת ארעי.
b. אכלו פירות בכמות של קבע, ופת בכמות של ארעי, ועל הכל היינו פטורים (כי על פירות תמיד פטורים, ועל פת ארעי גם פטורים).
לימא מסייע ליה – ר"א סובר שחייבים אדם לאכול בסוכה בוקר וערב בסוכה.
ואומרת הברייתא – מספיק לאכול מיני תרגימא (=בשר ודגים).
אבל משמע שפירות לא!
דחייה – אולי גם פירות חייבים, אלא ש:
- a. מיני תרגימא זה כולל פירות.
b. מדובר במקום שבו אין פירות.
(עט: מתחת לאמצע)
רב זביד – כותבת הגסה קטנה מכביצה
ראיות:
- מאיסור שאור וחמץ בפסח –
כתוב (שמות יג, ז) – ולא יראה לך חמץ, ולא יראה לך שאור בכל גבולך.
ולכאורה השאור מיותר, כי הרי שאור חמור מחמץ,
אלא אומרים ב"ש – ללמד שהשיעור שלו חמור (קטן) יותר:
שאור בכזית, חמץ בככותבת.
ולמה דווקא כותבת? כי כותבת זה השיעור הבא בתור אחרי כזית (בין כזית לכביצה).
דחייה: "כותבת סתם" אכן קטנה מביצה (או שווה לביצה),
אבל אולי "כותבת הגסה" גדולה מביצה.
- משנה ברכות (מה.) – מה השיעור שמחייב זימון (=מרכת המזון) –
ר"מ – כזית,
"ואכלת ושבעת וברכת" – אכילה,
"ושבעת" – שתייה (יין).
ר"י – כביצה (וכן ר' צדוק במשנה לעיל בקושיה על שיטת רבה-ר"י מסוכה).
"ואכלת ושבעת וברכת" – אכילה שיש בה שביעה (כביצה).
← לענייננו: ביצה משביעה.
ולעיל אמרנו שכותבת הגסה מיישבת דעתו,
והגמרא מניחה שיישוב דעתו זה שהוא לא רעב אבל גם לא שבע,
מכאן שכותבת הגסה (שמשייבת דעתו) קטנה מכביצה (שמשביעה).
תגובה אחת
לגבי דברי רב זביד – ראייתו מהמשנה של חמץ.
בהקלטה נאמר, שכיון שהשיעורים שונים, לבית שמאי שאור זה בכותבת וחמץ בכזית, יש לתקן שזה הפוך, שאור החמור בכזית, ובגלל שהתורה חילקה, ללמד שהחמץ בשיעור גדול יותר
(בסיכום הכתוב זה מתוקן – שאור בכזית וחמץ בככותבת)