{enclose shvuot_24.mp3}
סיכום הדף יומי, שבועות דף כד
(כג: שליש תחתון – כה. במשנה)
א. הקדמה – אין איסור חל על איסור
יש שני יוצאי דופן –
1. איסור מוסיף – לפי כולם חל [דוגמא – חלב של קרבן שנעשה נותר – שעכשיו לא רק שאסור באכילה אלא אסור למזבח].
2. איסור כולל – [דוגמא – נבלה ביו"כ, שיו"כ מוסיף גם את שאר סוגי האוכל (אך לא מוסיף כלום לגבי הנבלה)] – ר"ש – לא חל, רבנן – חל.
יש מחלוקת האם רבנן אומרים שחל גם באיסור הבא על ידו, כמו שבועה (רי"ח ורבא – כן, ר"ל – לא).
ב. במשנה – נשבע לא לאכול ואכל דבר שלא ראוי – פטור, אכל נבלה – רבנן – חייב, ר"ש פוטר.
A. שתי קושיות: 1. סתירה פנימית. 2. קושיא על נבלה – הרי אין איסור חל על איסור?
תירוץ 1 ל -1: ברישא נשבע בסתם (אז לא התכוון לאיסורי אכילה), בסיפא – אמר בפירוש איסורי אכילה.
תירוצים ל-2: רב, שמואל ורי"ח – באיסור כולל (שהשבועה כוללת גם שאר אוכלין).
ר"ל – לר"ש אין איסור כולל וגם לרבנן – לא כשבא על ידי עצמו – אלא – איסור מוסיף – שמוסיף בשבועה גם חצי שיעור (לרבנן – במפרש, לר"ע – בסתם).
B. למה לא אמרו כדעה השנייה? רי"ח – שלא להיות רק כר"ע, ר"ל – לדעתו לרבנן לא חל באיסור שבא ע"י עצמו (Aבועה).
C. דעת ר"ש שפוטר: רי"ח – כי לדעתו איסור כולל לא חל. ר"ל – כי לדעתו זה לא מוסיף, כי כבר מהתורה אסור בחצי שיעור.
D. הרי לרבנן (כז.) לא נשבע לא לעשות מה שלא יכול להישבע לעשות? (וכאן לא יכול להישבע לאכול נבלה?)
ר"ל – יכול להישבע בפחות מכשיעור. רי"ח – יש לומר שכאן לא נשבע בפירוש על איסור האכילה.
תירוץ 2 לקושיא 1 – אכל דבר שבמציאות לא ראוי – פטור, דבר שראוי אלא שיש עליו איסור – חייב (התכוון). ניסיון ראיה מהסיפא ודחייתו.
ג. קושיא על רבא שאיסור כולל חל על איסור לרבנן גם בשבועה:
יתכן אדם שבאכילה אחת עובר על 4 חטאות ואשם: 1. חלב. 2. הקדש. 3. נותר. 4. נטמא האדם. 5. נכנס יו"כ. וקשה – לפי רבא – ניתן להוסיף שגם נשבע (וכולל גם עוד מאכל) וכך יש עוד חיוב של עולה ויורד!
תשובה: זה נכון, אך המשנה לא הזכירה זאת, כי לא רצתה לדבר על איסור ש (7 סיבות) –
איסור שבא על ידו (וההקדש – בכור).
איסור שניתן להישאל עליו (וההקדש – בכור).
קרבן עולה ויורד (והטמא – נעמיד בנשיא, שלר"א מביא שעיר קבוע).
רב אשי – דבר שיש לו שיעור (והקדש- שיעור שו"פ).
ר' זירא – רק חטאות שבמזיד הם בכרת.
רבינא – A. איסור שאינו איסור אכילה מובהק (דחייה – גם הקדש!). B. איסור שחל על דבר שאין בו ממשות
