חלק א – מה נחשב לאשירה
א. הנושא העיקרי – עץ שאדם נטע שלא לע"ז, ורק אח"כ הופכו לע"ז.
אפשרויות לדין – מחמירים לגמרי (גם על העיקר שכבר היה), מקלים אפילו במה שיגדל, ואפשרות ביניים – מחמירים רק במה שיגדל, מקלים אפילו במה שיגדל.
ב. שתי שיטות להבנת מחלוקת רי"ס ברי"י ורבנן:
שיטה א (רב ששת) – רבנן מקלים לגמרי ורי"ס בר"י באמצע (מקור: רבנן – ואשריהם תשרפון באש מתייחס לעץ שנטעו אותו מראש לע"ז, רי"ס בר"י – ואשריהם תגדעון).
שיטה ב (רב אשי) – רבנן באמצע ורי"ס בר"י מחמיר. (מקור: רבנן – ואשריהם תגדעון, רי"ס בר"י – ואשריהם תשרפון (לשון רבים)).
ג. שמואל בדין האמצעי (לשיטה א – כרי"ס בר"י, לשיטה ב – כרבנן).
ד. המשנה – אוסרת כדין האמצעי (רק מה שיגדל) אך רק במעשה בגוף העץ (גידע ופיסל).
כמי המשנה?
לשיטה א – כרבנן – שבהשתחוואה מקילים לגמרי, אך במעשה בגוף העץ – אוסרים כדי האמצעי.
לשיטה ב – לרי"ס בר"י – שמחמיר בהשתחוואה ואוסר לגמרי ואילו במעשה יקל – ויאסור רק את מה יגדל, ולרבנן – שהמשנה מחדשת שאפילו במעשה בגוף העץ עדיין רק מה שיגדל אסור ולא מה שכבר היה.
ה. ר ינאי –
הבנה ראשונה – כדי לאסור צריך מעשה שהוא כמעט כגידול חדש לע"ז (הברכה או הרכבה). דחייה – קשה מהמשנה.
הבנה שנייה – אפילו שהרכיב או הבריך – עדיין רק מה שיגדל מכאן ולהבא נאסר.
ו. סוג עץ נוסף – לא עובדים אותו אך יש תחתיו ע"ז –
ת"ק – אשירה, ר"ש – לא אשירה.
ז. סימנים לזיהוי אשירה – רב – שכמרים לא אוכלים מפירותיו, שמואל – שאומרים שהפירות ראויים לע"ז.

חלק ב – דיני עצי אשירה
א. איסור הנאה מהצל של העץ
אסור להנות גם מהצל של הצל (צל רחוק), אך בכל מקרה – נהאה מהצל לא מטמאת.
ב. איסור הליכה תחת העץ, ואם הלך נטמא – (חוששים לתקרובת שנמצאת תחת העץ ומטמאת מדרבנן באוהל).
אם העץ מאהיל על דרך של הרבים, לא נטמא –
כשיש דרך אחרת – לכתחילה לא ילך בדרך עם האשירה,
כשאין דרך אחרת (באותו אורך) – ילך גם לכתחילה (ורב ששת הלך מהר).