הלימוד לעילוי נשמת
רחל בת אסתר דהן ז"ל – ת.נ.צ.ב.ה
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב
(ז: שליש תחתון – ח: המשנה השנייה)
חלק א – המשך מצורע – מניין שהכל תלוי בכהן? (אם לא בא לבדוק, או בודק ושותק)
א. הדעות
רבי (לפי הסבר הגמרא סובר שיש שני מקורות, ויש צריכותא ביניהם) –
- לגבי צרעת הבית (ויקרא יד)
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת־הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת־הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כׇּל־אֲשֶׁר בַּבָּיִת".
החיסרון: צרעת הבית זה חידוש (כי בדר"כ כלי עץ ואבן לא מקבלים טומאה),
ואולי א"א ללמוד משם לצרעת הגוף.
- לגבי צרעת הגוף (ויקרא יג, יד)
"וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא" – יש ימים בהם לא מראים – חג, חתן וכד'.
החיסרון: אולי זה דווקא לדבר המצווה.
לכן צריך את שניהם – ללמד שזה גם בצרעת הגוף, וגם לדבר הרשות.
ר"י – מביא רק את המקור של צרעת הגוף.
ודאי שמסכים שבצרעת הבית מותר גם לרשות (פשט הפסוק).
אך האם חולק על רבי לגבי הלימוד משם לצרעת הגוף? (מה הנפק"מ) –
אביי – אין מחלוקת (רק "משמעות דורשים"), ומסכים שגם בגוף גם לרשות.
רבא – חולק ואוסר לדבר הרשות בצרעת הגוף.
(ח. 7+)
ב. הרחבה לגבי לימוד "וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא"
איך למדו?
אביי – מהו"ו – "וּבְיוֹם"
רבא – כל המילה "וביום" מיותרת (ניתן לכתוב "ובהראות בו…").
אביי – זה נצרך לביום ולא בלילה.
רבא – ביום נלמד ממקור אחר:
1. "לְכׇל־מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן" (יג, יב)
אביי – זה למעט כהן סומא בעין אחת
- "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת" (יד, לה) – לי ולא לאורי.
אביי – א"א ללמוד מצרעת הבית לצרעת הגוף שצריך יום.
(ח. משנה)
חלק ב – משנה – מתים בחול המועד
חטיבה ראשונה – דינים שקשורים למי שנפטר לפני החג (ולעצבות בחג עצמו)
א. האם מותר ללקט עצמות אביו ואימו בחול המועד
(אם רוצים להעבירו לקברי אבותיו או למקום משתמר יותר, לאחר שהבשר התעכל מלקטים את העצמות).
רי"ס – אסור (אבל הוא לו).
ר"מ – מותר (שמחה היא לו)
הסבר:
- פשט משנה – שמחה היא לו (עצם הליקוט הוא שמחה).
ורמינהו – המלקט מתאבל עליהם אותו יום.
מכאן שזה אבל.
- אביי – הכוונה: "מפני ששמחת הרגל עליו" – הרגל גורם לו לשמוח על אף הליקוט.
ב. במשנה – ולא יעורר על מתו ולא יספידנו בתוך 30 יום לרגל
(הכוונה לשלם לאנשים שיעוררו אנשים לבכות עליו או להספיד).
למה 30 יום (ולמה בכלל)?
בשם רב: שמא ישתמש בכסף שיועד לצרכי הרגל (בגלל מעשה שהיה).
נפק"מ: אם בחינם – מותר.
שמואל: שאין המת משתכח תוך 30, ואז יצטערו ברגל (רמב"ם),
נפק"מ – גם בחינם אסור.
(יש מפרשים שהאיסור רק להוסיף עצב שאינו צריך,
לכן האיסור רק אם מביא ספדן חיצוני, שאז הספדן יתעצב, אבל לאבלים עצמם מותר כי ממילא עצובים, ואדרבה – יפרקו את הצער לפני החג,
וכן יש מפרשים שרק אם נפטר לפני 30 אסור, אבל אם נפטר בתוך 30 – ממילא עצובים, ומותר).
(ח: במשנה הראשונה)
חטיבה שנייה – טירחא לצורך חולה שנפטר בחול המועד או בסמוך
העיקרון (בברייתא בהמשך) – עושים כל צורכי המת, גם טירחא גדולה.
ועכשיו נפרט:
א. משנה – חפירת קברות וכוכים למת
רמב"ן:
אם צריכים לחול המועד למת מסוים שעכשיו נפטר – ודאי שמותר גם חדש
(לצורך המת מותר גם לטרוח טירחא גדולה(
אלא כאן מדובר שלא צריכים לחול המועד – זה נחשב צורך רבים, ולכן:
לחפור חדש – אסור,
לתקן ישן – מותר (מחנכים את הכוכין)
כפי שלמדנו בדף ה. בר' יוחנן.[1]
בגמרא – הסברים על המציאות:
א. כוכין – מתחת לאדמה, קברות – מבנה מעל האדמה (שמעליו שמו טיט).
ב. תיקון כוכין – להאריך את להרחיב לפי הצורך.
ב. עושים נברכת –
(בריכת כובסים, תוס' – בשביל רחיצת המת ותכריכיו, כי כאמור – מותר לטרוח לצורך המת).
איזה בריכה בדיוק:
רב יהודה – בקיע
(והתניא – הנברכת והבקיע, משמע שנברכת אינה בקיע,
אלא אביי – נברכת זה גיהא (בריכה גדולה יותר) ובקיע זה "בר גיהא" (קטנה יותר).
ג. מותר לעשות ארון קבורה.
בתנאי שעובד על זה בחדר בו נמצא המת, שיהיה ברור שזה לצורך המת.
האם מותר גם לנסר את העצים בחול המועד?
לת"ק במשנה מותר (ומשמע שינסר במקום שבו נמצא המת)
רשב"ג בברייתא – מותר, אך ינסר אותם בצנעא בביתו (שלא יחשדו בו).
ר"י במשנה ות"ק בברייתא – אסור (זו טירחא גדולה מאוד, וזה לא כזה צורך – אפשר לקבור גם בלי ארון כמו בימינו).
[1] שם למדנו:
שאם צריכים לזה לצורך המועד:
ליחיד – מותר רק לחטט (לתקן, לא טירחא גדולה)
לרבים – מותר גם לחפור חדש,
אם לא צריכים לזה למועד, הכל יורד בדרגה –
ליחיד – אסור גם לחטט,
לרבים – מותר לחטט, אסור לחפור חדש.
תגובה אחת
מועד קטן מופיע פעמיים דף ו ולא מופיע דף ז