סיכום הדף היומי, עבודה זרה סה
(סד: שורה אחרונה – סה: במשנה)
חלק א – המשך לגבי גר תושב
א. גר תושב – איך יודעים שלא עובד ע"ז?
3 עדים – להחיות אותם, ידיעה – לכל דבר שקשור לע"ז, כהיתר לשליחת מתנות.
(ומה שרי"ח אמר שאם עברו יב חודש ולא מל – נחשב למין, זה דווקא כשאמר שימול).
ב. עוד על הסיפור של רבא – שלח לבר שישך, והדרך אגב הסביר לבר שישך למה העוה"ב טוב מתענוגות העוה"ז:
רבא – שאין בו אימת המלך,
רב פפי – תהילים מה,י "בנות מלכים ביקרותיך" – לכם יש זונות, לנו בנות מלכים.
ר"נ בי"צ – ישעיהו סד,ג "עין לא ראתה אלקים זולתך".
חלק ב – שכר יין נסך
א. שכרו למלאכה אחרת – שכרו מותר.
בהו"א – אפילו ששכרו ליום עבודה, ובמהלך היום העביר את החבית – כל השכר מותר.
וקשה – ברייתא שמתירה רק אם שכרו לחבית בערב, כשסיים את העבודה של היום (ואז שאר השכר מותר), אך באמצע היום כל השכר נאסר.
תירוצים:
(הכוונה אצלנו ששאר השכר מותר. ולמה הברייתא אסרה גם את זה) –
1. אביי – גם אצלנו – בערב.
2. רבא – אצלנו זה כשניתן לפצל בין שאר השכר לשכר על היין נסך (אם משלם על כל חבית בנפרד).
ב. השוכר את החמור
A. להעביר יין נסך – השכר אסור (ברור).
להעביר דבר מותר, והגוי מעצמו הוסיף בקבוק יין – השכר מותר, כיוון שלא קיבל את השכר עבור זה.
[אביי – וזה שבברייתא כתוב שיש לו זכות לשים את היין, אינו אומר שאם לא יביא יין ישלם פחות].
B. [אגב, למה לנוסע מותר להביא אוכל לכל המסע ולחמר רק לאותו יום – כי יש אוכל לקנות בדרך מדי יום, והחמר רגיל בכך והנוסע לא].
ג. אבוה דרב אחא בריה דרב איקא
היה נותן שני שירותים לקוני היין – מוזג + מעבירם את הנהר, ובתמורה קיבל את החבית המקורית בחזרה.
ברגע שנותן להם היין אסור בהנאה כסתם יינם. ולכאורה יש שתי בעיות:
1. טורח ומקבל שכר (חביות) עבור יין אסור:
כשמוזג – היין עוד לא אסור.
כשמעביר את הנהר (שהיין כבר אסור) – עשה את הסידורים לפני שהיין נאסר (דיבר עם בעל המעבורת, נתן להם קשרים ליד).
2. רוצה בקיום הכדים והיין (אחרת יבקשו ממנו את החביות).
עשה איתם תנאי מראש שלא יבקשו, הביאו חביות ספייר.