סיכום הדף יומי, גמרא עבודה זרה סו
(סה: במשנה – סז. שורה 7)
דיני תערובות
א. יין שנפל על ענבים –
שלימות וסגורות – מספיק רחיצה במים.
סדוקות (כך שיש תערובת) – אוסר כשנותן טעם (יותר מ1/60), כשזה נותן טעם לשבח.
[וכן בנפל על תאנים ותמרים. אם נותן טעם לפגם – מותר].
ב. יין על חיטים
החיטים נחשבות סדוקות ולכן אוסר בנותן טעם.
אך מותר בהנאה (סתם יינם), ולכן יכול למכור לגוי (וצריך קודם להכין מזה לחם – כדי שהגוי לא ימכור את החיטים חזרה ליהודים).
ג. ההבדל בין מין במינו למין שלא במינו
במין שלא במינו – אוסר בנותן טעם (=בטל ב60).
במין במינו – אוסר במשהו (לא בטל).
ד. מה נחשב שני מינים?
A. הדעות
רבא – לפי השם,
אביי – לפי הטעם.
B. נפק"מ –
כשהטעם והשם לא הולכים ביחד –
1. אותו טעם, שני שמות (יין חדש על ענבים) – אביי – מין אחד, רבא – שני מינים.
2. טעמים שונים, אותו שם (חומץ יין על חומץ שכר) – אביי – שני מינים, רבא – מין אחד.
C. דעת התנאים
1. ראיה לרבא מהמשנה – המשנה אוסרת בנותן טעם ולכאורה כוונה ליין חדש (אותו טעם, שני שמות). דחייה – הכוונה ליין ישן (שני טעמים ושני שמות).
2. ראיה לאביי ממשנה בערלה – שני מינים מצטרפים לאסור, ולפי חזקיה – בגלל שיש להם אותו טעם. דחייה – הם מצטרפים לא בגלל הטעם, אלא כי המשנה שם כר"מ שבכלל לא צריך שיחשבו כאותו מין.
D. אביי – הריח קובע יותר.
כשזה שני טעמים עם אותו ריח (יין שנפל לחומץ)-
אביי – מין אחד.
רבא – שני מינים (1. כי הולכים לפי השם. 2. גם לשיטתך – צריך ללכת לפי הטעם ולא הריח).
ה. האם ריחא מילתא היא?
A. הדעות: אביי – ריח מילתא היא, רבא – לאו מילתא.
B. נפק"מ – הרחת יין נסך – אביי – אסור, רבא – מותר.
C. מקורות בתנאים:
1. ראיה לרבא – משנה בתרומות – פת שנאפתה בתנור שהוסק בכמון של תרומה – לא נאסרת לזרים. דחייה – כי הכמון (מקור הריח) נשרף תוך כדי.
2. מחלוקת תנאים: לחם חם מעל חבית יין של תרומה –
ר"מ – הפת נאסרת – ריחא מילתא (כאביי).
ר"י – הפת לא נאסרת –
1. רב מרי – כי ריחא לאו מילתא (כרבא).
2. ר"ל – סובר שריחא מילתא (כאביי), והפת מותרת כי מדובר בחבית סגורה או פת קרה – שלדעתו מציאותית הריח לא נכנס.
