הדף היומי – חגיגה דף ו

לעילוי נשמת
יהודה בן אהרון משה ברילסלייפר ז"ל

לעילוי נשמת
ר' אברהם יצחק בן מאיר וציפורה פיגה ז"ל
להקדשות ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)

שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חגיגה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

1. (ה: 1- עד ו: 1-)
   

   חלק א – פטור קטן

   א. ממתי יש מצוות חינוך?

   רק אם יכול לעלות עם אביו מירושלים להר הבית:

   ב"ש – כשרוכב על כתפי אביו (גיל שנה)
   ב"ה – כשהולך ברגליו ומחזיר בידו (קולא, גיל מאוחר יותר).

   קושיות:

   1. מתקיף ר' זירא – למה בודקים רק מירושלים להר הבית, צריך לבדוק שיכול להגיע מעירו להר הבית!

   תשובה – מעירו לירושלים אימו הביאה אותו (כי חייבת בשלמי שמחה בירושלים), שלזה גם ילד קטן מאוד מסוגל, אבל מירושלים להר הבית הילד ממשיך רק עם אביו (ראייה בהר הבית), וזה דורש גיל מבוגר יותר.

   2. רבי שואל על ב"ש:
      את שמואל הקטן העלו רק כשנגמל (שנתיים).
      לב"ה זה מובן – כי זה הגיל שיכול ללכת ברגליו.
      אבל לב"ש – הרי יכול לעלות על כתפיו כבר מגיל שנה, למה לא העלו אותו מגיל שנה?

   תשובה – שמואל היה מפונק (עדין) במיוחד וחנה חששה להעלותו, ולכן היא ושמואל לא עלו.

   ב. ר"ל – האם קטן חיגר/סומא חייב?
   אם זה מצב קבוע – ודאי פטור.
   אם ירפא כשיגדל – אולי חייב כי הרי וויתרנו על הדרישה שיוכל לעלות לבדו.

   עונה אביי – פטור (קטן חייב רק במה שגדול דומה חייב).

   (ו. באמצע)

   חלק ב – מחיר הקרבנות

   א. עולת ראייה מול שלמי חגיגה (איזה מהם ב2 מעות כסף ואיזה ב1 – איזה יותר חשוב?
   ב"ש – עולת ראייה
   ב"ה – שלמי חגיגה

   הראיות והסברות:

   1. סברא מאכילת הקרבנות –

   ב"ש – עולה חשובה כי הכל עולה לגבוה
   ב"ה – שלמים חשובים כי יש שתי אכילות (גם מזבח וגם אנשים אוכלים)

   1. לימוד מקרבנות שונים –

   ב"ש – לומדים מהקרבנות שבאו עם שתי הלחם בעצרת – כי מעדיפים ללמוד מקרבן שהוא לדורות

   וְהִקְרַבְתֶּם עַל־הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן־בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לה'… וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים (ויקרא כג, יח-יט).
   סה"כ: 10 עולות ורק שני שלמים (2 כבשי עצרת).

   ב"ה – לומדים מקרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן – כי מעדיפים ללמוד מקרבן יחיד

           (כל נשיא הקריב –
   פר 1, איל 1, כבש 1 לעולה (סה"כ 3),
   שעיר 1 לחטאת,
   לשלמים – בקר 2, אילים 5, עתודים 5, כבשים בני שנה 5 (סה"כ 17)

   1. הקרבנות שהקריבו בהר סיני
      הקדמה: תיאור סדר המאורעות (תורי"ד) –

   אחרי מתן תורה (בסוף יתרו) יש אזכור כללי של קרבנות עולה ושלמים –

   מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה־לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת־עֹלֹתֶיךָ וְאֶת־שְׁלָמֶיךָ אֶת־צֹאנְךָ וְאֶת־בְּקָרֶךָ

   אחר כך בסוף משפטים מקריבים עולות וזבחים –

   "וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים" (שמות כד, ה)

   רק אח"כ בונים את המשכן וה' מדבר את משה מאוהל מועד.

   מה היו אותם קרבנות?

   השלמים הם שלמי חגיגה (ויחוגו לי במדבר),

   ורואים שהקריבו אותם עוד לפני הדיבור (כלומר לפני ספר ויקרא – ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד).

   (ולפי תורי"ד (כמו הסדר בפשט הפסוקים) מדובר שם אחרי מתן תורה אבל לפני בניית העולות –

   לפי ב"ש – היו עולת ראייה שעשו בני ישראל מעצמם (ראייה – "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" (כד, יא) –

   ויוצא שגם שלמים וגם עולות הוקרבו לפני הדיבור.

   לפי ב"ה – העולות היו עולת תמיד רגילה (שהתחילה עוד לפני אוהל מועד)

   וכיוון שלא מדובר בקרבן מיוחד, לא לומדים ממנו לענייננו,
   ויוצא שהקריבו רק שלמים מיוחדים עוד לפני הדיבור – ומכאן ששלמים חשובים יותר.

   (ו. 😎

   חלק ג – עוד לגבי קרבן העולה בהר סיני

   א. אביי – זאת מחלוקת רחבה יותר:

   בשיטת ב"ש (עולת ראייה) –

   רי"ש – כללות נאמרו בסיני והפרטים רק באוהל מועד.

   לפי זה לא יתכן שהקריבו עולת תמיד, כי לא יתכן שעשו את התמיד לפני שידעו את הפרטים של הפשט וניתוח (לא יתכן שתחילה עשו בלי הפשט וניתוח ואז בהמשך שינו).

   (ו: באמצע)

   דחייה – רי"ס הגלילי סובר שזה כן היה עולת תמיד, ואומר במפורש שאכן תחילה עשו בלי הפשט וניתוח ואח"כ שינו.

   ומסכימה הגמרא – אכן צריך להוריד את רי"ש מהרשימה.

   ר"א – אומר במפורש על הפסוק "עולת תמיד העשויה בהר סיני" – מעשיה נאמרו בסיני אבל היא עצמה לא קרבה.

   (ו: שליש)

   בשיטת ב"ה (עולת תמיד):

       ר"ע – חולק על ר"א – "עולת תמיד העשויה בהר סיני" – קרבה ולא פסקה.

   רי"ס הגלילי – אומר במפורש שרק החגיגה ישנה לפני הדיבור, ולא עולת ראייה.

   (ו: 9-)

   ב. בעי רב חסדא – איזה בהמה היתה העולה?

   הפסוק: "וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים" (שמות כד, ה)

   אפשרות אחת –  וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים – העולות היו כבשים ולא פרים.
   אפשרות שנייה –  וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה', פָּרִים – גם העולות היו פרים.

   מה הנפק"מ?

   • מר זוטרא – לפיסוק טעמים
   1. רב אחא בר רבא – למקבל על עצמו קרבן כקרבן שהקריבו בסיני.

   תיקו