סיכום הדף היומי – זבחים ג
(ג. שורה 15 – ג: שורה אחרונה)
דלאו מינה מחריב או לא מחריב בה?
א. רב – קרבן לשם חולין – כשר.
הבנת רבא – שאינו מינה לא מחריב בה (=מתעלמים משאינה מינה)
א. קושיות רבא:
A. גט שנכתב לשם גויה (שאינו מינה) – פסול.
תשובה – "שאינו מינה אינו מחריב" = מתעלמים מ"שאינו מינה", ולכן כאילו לא היתה כלל כוונה (=סתם), וממילא – בקרבן – כשר, בגט – פסול.
B. בטומאת אויר כלי חרס
"תוכו" ולא תוך תוכו. כלי שטף – מצילים מהטומאה (ברייתא). מחיצה – לרבנן לא מצילים ולר"א כן (משנה בכלים).
1. קושיא מרבנן – הרי כלי שטף אינם "מינו" – ולא מתעלמים מהם!
תשובה 1 – כלי שטף כן מינו של כלי חרס, ולכן מציל (ומה לא נחשב מינו – מחיצה, שהיא לא מצילה).
תשובה 2 (רב חביבא, סוף ע"ב) – יש לימוד מ"בתוכו" – שכולל כלי שטף.
2. קושיא מר"א – הרי מחיצה אינה מינו, ולא מתעלמים ממנה!
תשובה – קל וחומר (ממת) > "שאינו מינה".
קשה, אם כך גם בקרבנות נאמר – קל וחומר (קדשים>חולין) > "שאינו מינה" – ונפסול לשם חולין.
תשובה – בקרבנות יש פסוק ("ולא יחללו") > קל וחומר (ולכן מתעלמים משאינו מינה).
קשה – גם בכלי חרס יש פסוק ("תוכו") > קל וחומר ממת (ושנתעלם מהמחיצה),
תשובה – הפסוק לא מוציא את מחיצה, אלא ציפוי טיט (שאינו מציל מהטומאה).
ב. רב – קושיא ממשנה מחטאת אחת לאחרת
שני דיני של רב- חטאת לשם עולה, פסולה, לשם חטאת אחרת – כשרה
A. הבנת רב יוסף (בהוה אמינא) – "דלאו מינה מחריב מחריב בה".
קושיית רב יוסף – רב – בשינוי בעלים – שחטה על מי שחייב חטאת (מינה) – פסולה, על מי שמחויב עולה (לאו מינה) – כשירה – מכאן ש"דלאו מינה לא מחריב בה"!
תשובה: באמת "שאינו מינה לא מחריב בה".
בשינוי בעלים כתוב "וכיפר עליו" – ולא על חבירו – דווקא דומה לו שחייב חטאת כמותו (מינה).
בשינוי קודש – לשם חטאת אחרת כלל לא נחשב שינוי.
ג. רב – בשינוי בעלים – שחטה על מי שחייב חטאת (מינה) – פסולה, על מי שמחויב עולה (לאו מינה) – כשירה.
הבנת רב חביבא – "שאינו מינה אינו מחריב בה".
וקשה – למה כלי שטף מצילים מהטומאה?
1. מקודם ענינו – כלי שטף נחשבים מינו.
2. רב חביבא עונה – כלי שטף נחשבים "אינו מינו" ובכל זאת מצילים מהטומאה מלימוד מיוחד של "תוכו" – ולא תוך תוכו.
