הדף היומי – יבמות נד

השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שושן בן מסעודה ז"ל
להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף נד

(נג: תחילת פרק הבא על יבמתו – נד: 1-)

באיזה ביאה יבם קונה את יבמתו –

חלק א – שלא צריך כוונה

במשנה –

בין בשוגג (חשב שהיא אישה אחרת), בין בזמיד (בא עליה לשם זנות ולא למצווה), באין באונס, בין ברצון (כמצוותו).

ואפילו ששניהם לא כיוונו (תני ר' חייא),

ואפילו שכיוונו לדברים שונים (הוא שוגג והיא מזידה).

(נג: 4-)

א. באיזה אונס מדובר?

1. איימו עליו שיבוא עליה

דחייה – רבא: זה לא נחשב אונס, כי הקישוי היה מרצון (אין קישוי אלא לדעת)

אלא חייבים לומר שנתקשה לפני כן (למשל לאשתו), ואז פתאום בא על היבמה לפני שהקישוי ירד (איום זה לא מספיק פתאומי). אלא –

2. התקשה בשינה והביאוהו עליה מתוך שינה

דחייה – רב יהודה אמר שלא קונה, כי בשינה אין לו דעת.

3. התקשה לאשתו, ואז נפל מהגג ונתקע ביבמה

דחייה – רבה אמר שאינו קונה (אמנם כן חייב על הנזק שגרם),
כי לא התכוון כלל למעשה ביאה.

4. התקשה לאשתו, ואז היבמה תקפה אותו

(ניתן גם לתרץ שגויים דיבקום זה בזה, כמו בתירוץ הבא).

ומה המקרה של "שניהם אנוסים" (בברייתא של ר' חייא)

התקשה לאשתו, ואז גויים דיבקום זה בזה.

(נד. 7+)

ב. מנא הני מילי (מה המקור שלא צריך כוונה)?

ת"ר (דבר אחר) –

"…יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ… וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת־יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל־הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי" (דברים כה).

יבמה יבוא עליה – העיקר זה הביאה, שם בשוגג, אונס או מזיד.

שאלות:

1. והרי תחילת הברייתא למדה מכאן שעדיף (מצווה) לייבם?
   תשובה – את זה נלמד מ"ואם לא יחפוץ האיש…" – משמע שעדיף לייבם.
2. והברי "תניא אידך" למדה מכאן ש"יבמה יבוא עליה" זה כדרכה, "ולקחה" – גם שלא כדרכה?
   תשובה – את כדרכה נלמד מההמשך – "מלהקים לאחיו" – שהייבום הבסיסי הוא כדרכה (שכך יכול להקים זרע).

ומניין שבכ"ז צריך כוונה לביאה? (לאפוקי ישן ונופל מהגג) –

רב יהודה – "יבמה יבוא עליה" – שיכוון לשם ביאה.

(נד. שליש)

ג. מקרים בהם ביאה ללא כוונה לא קונה:

1. a. גופא – רב יהודה – ישן לא קנה

והתניא בין ער בין ישן?

1. הכוונה לאישה (שיכולה לישון).

דחייה – בברייתא כתוב ששניהם יכולים לישון.

2. הכוונה למתנמנם.

1. b. גופא – רבה – נפל מהגג לא קנה אבל חייב על הנזק (נזק, צער, שבת, ריפוי)

אבל על בושת פטור, כי בושת זה רק בכוונה.

1. c. רבא – דוגמאות לשוגג –
   התכוון להטיח בקיר ובעל בטעות אותה – לא קנה, כי לא התכוונה כלל לביאה,
   אך התכוון לבעול בהמה ובעל בטעות את היבמה – קנה, כי נחשב שהתכוון לביאה.

(נד. רבע תחתון)

חלק ב – צורת הביאה

במשנה – אחד המערה ואחד הגומר, בין כדרכה ובין שלא כדרכה.

א. מקור למערה – יש 3 מקורות אפשריים:

(מד: מתחת לאמצע – "מאי דרשה?")

ב. לאיזה דרשה נועד הפסוק של אחות אביו ואמו?

יש עוד פסוקים של אחות אביו ואמו:

עֶרְוַת אֲחוֹת־אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא. עֶרְוַת אֲחוֹת־אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי־שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא (ויקרא יח, יב-יג, פרשת אחרי מות)

והברייתא מתלבטת האם הכוונה לאחות דרך האב או גם דרך האם –

מצד אחד – נדמה לאיסור אחותו שלו – שזה בין מן האב בין מן האם.

(ולמה לדמות דווקא לזה – כי גם אחותו וגם אחות אביו זה איסור הבא מאליו, ולא ע"י קידושין (כמו אשת אחי אביו).

מצד שני – נדמה לאיסור אשת אחי אביו – שזה דווקא אחיו מהאב

(ולמה לדמות דווקא לזה – כי שניהם דרך אביו ואמו, ואילו אחותו קשורה ישירות אליו).

איך נכריע? לכן כאמור יש את הפסוק הנוסף בויקרא כ לרבות שגם אחות דרך האם:

"וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת־שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֺנָם יִשָּׂאוּ (פסוק יט)",

וכאמור – כיון שהוא רק נכתב לצורך דרשה, אז גם צירפו לו דרשה נוספת של העראה לבהמה.

(נד: רבע תחתון)

הערות לסיום:

1. לגבי הפסוקים בקדושים (ויקרא יח) – למה צריך לכתוב גם אחות אביו וגם אחות אמו:

רב הונא – צריכא:
אם היה כתוב רק אחות אביו – אולי דווקא שם, כי אדם מתייחס אחר אביו
ואם היה כתוב רק אמו – אולי דווקא שם כי היא בטוח אמו.

2. לגבי דודתו (אשת אחי אביו) – מניין שזה דווקא אחות דרך האב?

גז"ש לדודו של גאולת נחלה:
אצלנו (ויקרא כ, כ) – וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת־דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ׃
בנחלה (ויקרא כה, מט) – אוֹ־דֹדוֹ אוֹ בֶן־דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ־מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ־הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל׃

ושם זה ודאי מן האב כי כתוב משפחתו, ורק משפחה דרך האב קרויה משפחה לעניין נחלה.

[1] למה זה דוחה את הפירכא, הרי זה רק מחזק אותה – לא רק שאין להם היתר בחיי אוסרן אלא אפילו אחרי חיי אוסרן אין להן מיד/בהכרח היתר, וזה בניגוד לאשת איש שיש לה היתר אפילו בחיי אוסרה.