מעמד זריקות הדם הנותרות (שאינן מעכבות)
(לח: באמצע – לט. 6 שורות מלמטה)
א. החלוקה הכללית
לגבי הדם עצמו – כזריקה הראשונה (נפסל ביציאה, ביום ע"י כהן מכלי שרת ובאצבע על הקרן, ומה שנשאר הוא שיריים, ומצריך כיבוס.
לגבי הקרבן – זה קרבן שכבר כיפר – וזה כמו שפיכת שיירי הדם (לא מתירות את הבשר (כי כבר הותר בראשונה), לא מפגלות, נזרקוות לאחר מיתה ולא נפסלות בכניסה להיכל).
ב. כיבוס בזריקות הנותרות
רב פפא – שלושת הזריקות מצריכות כיבוס אם הותזו לפני שנחתו על הקרן.
מקור – במשנה (צג.) – מה שניתז מקרן המזבח לא צריך כיבוס, משמע שמה שאמור להיזרק – מצריך כיבוס (גם שלושת הזריקות הנותרות).
קושיא – שתי הנחות סותרות:
1. את אותו דיוק רב פפא צריך לעשות גם בסיפא שם, שם שניתז מיסוד המזבח לא מצריך, ונדייק שמה שראוי להישפך ליסוד (=שיירי הדם) כן מצריך כיבוס.
2. שיירי הדם לא מצריכים כיבוס ("אשר ייזה" – ולא שכבר הוזה).
תשובות:
2. רב נחמיא – דחיית ההנחה הראשונה – לא צריך לדייק כך גם לגבי היסוד, כי כוונת המשנה שגם דם הראוי ליסוד לא מצריך כיבוס (שהרי אם הכוונה לניתז מהיסוד, זה פשיטא).
1. דחיית ההנחה השנייה – רב פפא חולק על הדרשה וסובר כר' נחמיה ששיירי הדם כן מצריכים כיבוס.
[איפה ר' נחמיה אמר זאת:
a. מי שמקריב את שייר הדם בחוץ חייב. מכאן שגם מחייבים כיבוס.
דחייה – חייב אך לא מצריכים כיבוס (כמו שחייבים על אימורים בחוץ).
b. ברייתא בה מפורש שיירי הדם מצריכים כיבוס (וכן מי שמקריבם בחוץ חייב (כר' נחמיה) ושמפגלים).
דחייה – הברייאת לא מדברת על שיירי הדם (כי ברור ששיירי הדם לא מפגלים).
אז על מה היא כן מדברת? 1. על שלושת ההזאות הנותרות. דחייה – גם כן לא מפגלות. 2. על שייר הדם בחטאות הפנימיות (שכן מעכבות וממילא כם מפגלות). ולמה בסיפא שם לא הנגידו עם שיירי הדם בחטאות החיצוניות? כי גם הם מחייבים בחוץ (כר' נחמיה)].
