השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמעון בן ישועה עמרם וזהרה ז"ל
שהיום, כד' בסיון הוא יום פטירתו. שמעון היה איש ציבור בולט בקהילה היהודית שבעירו במרוקו ופעל רבות למען חברי הקהילה. כמו כן, היה פעיל עליה ויחד עם אחיו, סייע בעלייתם של אלפי יהודים לארץ ישראל
ולעילוי נשמת
לאומה בת שרה ז"ל
שפקודת שנתה י"ז בסיון ת.נ.צ.ב.ה
להבדיל, השיעור מוקדש לזכות
יאיר בן יעקב וקרין למשפחת שלום נ"י
נאחל לו שתמיד יאיר מזלו ושימשיך להאיר את העולם בתורה ומצוות
ולהבדיל,
לרפואת ענבל אסתר בת עפרה הי"ו
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף קח
המשך דיני מיאון
א. משנה – תנאים מינימליים להחשיב קטנה כמקודשת –
- ת"ק – שהשיאוה לדעתה (הודיעו לה שהולכת להתחתן והסכימה).
- ר' חנינא בן אנטיגנוס מוסיף – גדולה מספיק כך שיודעת לשמור קידושיה (הכסף/שטר) –
וכך פוסקת הגמרא.
ב. גט מיאון
גט מיאון הוא לא כמו גט רגיל –
בגט רגיל – הגט יוצר את הגירושין,
בגט מיאון – הוא רק שטר ראיה שאכן מיאנה.
לכן הנוסח של גט מיאון הוא גמיש –
בראשונה כתבו – "לא בעינא ביה, ולא צבינא ביה, ולית אנא בעיא להתנסבא ליה".
אבל חששו שבגלל האריכות יטעו ויחשבו שזה כמו גט, ויבואו סופרים לכתוב כך גם בגט רגיל.
לכן שינו למשהו יותר יבש ומשפטי – "ביום פלוני מיאנה פלונית בפנינו".
ג. ת"ר – איך ממאנת?
- הנוסח שאומרת – איני רוצה בבעלי, או איני רוצה בקידושין שקידשוני אימי ואחי.
- בפני מי ממאנת?
אין צורך בבי"ד,
אלא גם אם אמרה לאנשים שלידה, או אפילו לסתם חנווני (רי"ס בר"י)
ואין צורך ב2 אלא אפילו חנווני אחד (רי"ס בר"י),
(אמנם כן צריך 2 עדים שראו שמיאנה בשביל שיעידו על כך (תוס')),
- ר"י – גם בסיטואציה סותרת (שמראה שלכאורה רוצה בנישואין) – אפילו שהיא באפיריון בדרך לחופה, או בבית בעלה משקה את אורחיו או בדרך להביא לו משהו מהחנווני.
(קח. שליש)
- ר"י בן בתירא – גם אם גילתה דעתה בעקיפין שאינה רוצה אותו – נחשב מיאון,
לכן – עמדה ונישאת למישהו אחר (זו הבעת דעה שאינה רוצה את הראשון) – מיאון.
איבעיות:
- a. האם זה גם ברק נתקדשה לשני?
ת"ש – כן (ברייתא נוספת).
- b. האם חכמים חולקים? באיזה רמה? ומה ההלכה?
ת"ש – אמר רב יהודה-שמואל שהלכה כמותו (משמע: בהתקדשה או נישאה, ומשמע שחכמים חולקים בשניהם).
- c. האם לר"י ב"ב זה רק כשהיתה רק מקודשת לראשון, או גם בנשואה?
ת"ש – נשים אמרו לכלות של אבדן – "תראו הנה הבעלים שלכם מתקרבים", ואמרו הכלות – "שאתם תתחתנו איתם"… ואמר רבי שזה נחשב מיאון (גילו דעתן, כמו ר"י ב"ב), ושם לכאורה כבר היו נשואות,
דחייה – אולי רק היו מקודשות.
ולהלכה – גם אם כבר היו נשואות.
(קח. שליש תחתון)
ד. עד כמה הנישואין נחשבים נישואין?
במשנה – ר"א – לא באמת נחשבת נשואה,
הברייתות מרחיבות שזו מחלוקת –
ר' יהושע – נחשבת כאשתו לכל דבר מדרבנן, מלבד העובדה שלא צריכה גט:
- בעלה זכאי במציאתה ומעשה ידיה,
- מפר נדריה
- יורש אותה
- כללו של דבר היא כאשתו לכל דבר – אוכלת בתרומה דרבנן (אם בעלה כהן), ואם אביה כהן ובעלה ישראל – מפסיקה לאכול.
ר"א – אינה נחשבת אשתו לגבי כל הנ"ל, וכל המשמעות היא רק שצריכה מיאון.
וגם רבי וגם ר"י שמואל מצדדים בר"א, כי "השווה מידותיו" – הוא עכבי,
כי הרי אם נחשבת נשואה מדרבנן – למה לא צריכה גט מדרבנן?
אך שואלת הגמרא – גם ר"א לא עכבי, שהרי אם אינה נשואה כלל – שגם לא תצטרך מיאון?
תשובה – אלא מה תצא בלי כלום?!
(קח. רבע תחתון)
ה. במשנה – ראב"י – כל עכבה מן האיש – כאילו אשתו, וכל עכבה שאינה מן האיש – כאילו אינה אשתו.
שני הסברים שונים למה התכוון:
- ר"י-שמואל:
הנושא זה גילוי דעת שאינה רוצה את הנישואין (שיחשב מיאון, וכשיטת ר"י ב"ב שמספיק גילוי דעת) –
אם מישהו שני ביקש לשאת אותה:
אם אמרה אינני יכולה כי אני נשואה – "עכבה מן האיש – כאילו אשתו" – מראה שהיא מרוצה מהנישואין ואין כאן מיאון.
אבל אם אמרה שפשוט לא מרוצה מההצעה השנייה – "עכבה שאינה מן האיש – כאילו אינה אשתו" – זה נחשב מיאון.
- אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין:
הנושא זה פירוק הנישואין – ומחדש שיש שני מסלולים לפירוק:
נתן הבעל גט (גט רגיל) – עכבה מן האיש כאילו אשתו – נחשבת כמו אשתו שגירשה, ולכן אסורים בקרובים זה של זה ופסלה מן הכהונה כגרושה (מדרבנן).
עשתה מיאון – עכבה שאינה מן האיש אינה כאשתו – אלא למפרע מעולם לא היו נישואין וזה לא גירושין – ולכן מותרים בקרובים ולא פסולה מהכהונה.
סברא: כי מיאון זה לא הפסקה של הנישואין מעכשיו,
אלא זה מגלה למפרע שהנישואין היו רק "מעשה קטנה" והנישואין לא היו נישואין.
ואמנם זה כתוב במשנה הבאה (מיד), אלא שזה בא לפרש את דברי ראב"י.
(קח. במשנה למטה)
ו. משנה (חצי שני) – מתי מיאון מבטל גט
מקרה א – בעל אחד – גט ואח"כ מיאון –
נישאה לראובן (1) – והתגרשה,
נישאה שוב לראובן (2) – ומיאנה,
נישאה לשמעון והתגרשה,
ועכשיו רוצה לחזור לראובן (פעם 3) – מותרת.
סברא: המיאון מבטל את הגט –
שהרי במיאון היא מראה שמעשיה היו מעשי קטנה – וזה מראה גם על הנישואין הראשונים לראובן, כך שבעצם לא היתה נשואה ולא גרושה ואין איסור מחזיר גרושתו.
מקרה ב – בעל אחד – מיאון ואח"כ גט –
נישאה לראובן (1) – ומיאנה,
נישאה שוב לראובן (2) – והתגרשה,
נישאה לשמעון והתגרשה,
ועכשיו רוצה לחזור לראובן (פעם 3) – אסורה.
כי רק הנישואין הראשונים היו מעשה קטנה, הנישואין השניים לא, ויש לה איסור מחזיר גרושתו.
מקרה ג – אנשים שונים –
נישאה לראובן ומיאנה,
נישאה לשמעון והתגרשה,
נישאה ללוי ומיאנה,
נישאה ליהודה והתגרשה
וכן הלאה.
מותרת למי שמיאנה ממנו, אסורה למי שהתגרשה ממנו.
בגמרא – יש סתירה במשנה, ויש שתי גרסאות מהי:
(מה שצבוע בתכלת זה הסיבות לאיסור במקרה 3)
קושיה א –
מצד אחד במקרה א (מצב א) – מיאון מבטל גירושין (ומותרת לחזור לראובן)
מצד שני במקרה ב – מיאון לא מבטל גירושין (ואסורה לחזור למשל לחזור אחרי לוי לשמעון)
תשובות:
- ר"י-רב – תברא, מי ששנה זו לא שנה זו – זו מחלוקת תנאים האם מיאון מבטל גט.
- רבא – עקרונית לפי כולם מיאון מבטל גט,
אלא שבמקרה ג מדובר בשני אנשים (ראובן גט, שמעון מיאון) יש גזירה מיוחדת:
כי חוששים שמא ראובן ישכנע אותה ברמיזות וקריצות למאן בשמעון ולחזור אליו (לראובן), לכן גוזרים שהמיאון של אחד לא יבטל גט של אחר – כדי שלא תוכל לחזור לראובן.
לעומת זאת במקרה ששניהם מאותו אדם (ראובן גט, ראובן מיאון, שמעון גט) – מותרת לחזור, כי כאן אין חשש שראובן יצליח ללחוץ עליה למאן לשמעון – שהרי כבר מיאנה לו (לראובן) בעבר, והיא מראה בזה שהיא לא לחיצה (הא כבר שבשא ולא אשבשא (ניסה לשבש אותה שלא תמאן בו והיא לא השתבשה)).
אז כשהתגרשה ומיאנה לאותו אדם – ודאי שלא גזרו, ולא על זה הקושייה,
אלא הקושייה כשהתגרשה לאחד ומיאנה לשני (דחבריה אדחבריה):
(קח: לפני האמצע, אלא אי קשיא…)
קושיא ב (לפי רבא) –
מצד אחד – במקרה א מצב ב כתוב (גט ואח"כ מיאון) –
נישאה לראובן (1) – ומיאנה,
נישאה שוב לראובן (2) – והתגרשה,
נישאה לשמעון והתגרשה,
ועכשיו רוצה לחזור לראובן (פעם 3) – אסורה.
ואפשר לדייק: דווקא בהתגרשה משמעון, אך אם מיאנה לשמעון – מותרת לחזור לראובן.
מצד שני – במקרה ב – ראינו שמיאון של אחד לא מבטל את הגט של האחר.
תשובות:
- ר' אלעזר – זו מחלוקת תנאים במשנה (תברא מי ששנה זו לא שנה זו) האם גוזרים על מיאון מאחד לשני.
(כלומר – באותו אדם ברור שלפי רבא לא גוזרים,
המחלוקת האם מאדם לאדם גוזרים, או שבאמת כלל אין גזירה כזו ותמיד מיאון מבטל).
- ומי התנאים שנחלקו:
רב: ר"ע ור"י ב"ב בנציבין אסור (כמו מקרה ג)
רי"ש ברי"ס – ודאי שמותר (כמו מקרה ב), (וזה לא מה ששאלו את ר"ע).
(כי אם מיאון מתיר אשת איש לעולם (כמובן – אשת איש מדרבנן),
קל וחומר שיתיר איסור לאו של מחזיר גרושתו (כלומר לא סביר שחז"ל יגזרו גזירה לא הגיונית כזו).
(אלא מה כן שאלו את ר"ע בבית האסורים – נראה בהמשך, בינתיים נדלג על 7 שורות עד קח: 5-)
- האם גזרו גם על אחיו של הראשון?
(שכיוון שגזרו שהמיאון של השני לא מבטל את נישואי הראשון, ונחשבת גרושת הראשון, ממילא האם גם אסורה על אחיו כאשת אחיו?)
שתי גרסאות ברב יצחק בר אשיין –
גירסא 1 – מותרת
שהרי כל הסברא היא שמא הבעל הראשון ירמוז לה למאן, אבל זה לא סיבה לאוסרה גם על אחיו.
גירסא 2 – אסורה, כי גזרו על אחיו אטו בעלה הראשון.
(כמה שורות אחורה לשורה צרה אחרונה)
- לפי רי"ש ברי"ס – מה שאלו את ר"ע בבית הסוהר?
אח של אימא של ראובן התחתן עם ילדה (הוא הבעל ה1), ונפטר.
הילדה התחתנה עם אח של ראובן מאביו (בעל 2), וגם הוא נפטר.
כעת ראובן צריך לייבם אותה, אבל ל איכול כי היא אשת אחי אמו (אסורה מדרבנן).
אבל אולי יש טריק: היא תמאן בבעל 1, כך שלמפרע מעולם לא היתה נשואה לו, וכך תהיה מותרת להתייבם לראובן.
וזה מה ששאלו את ר"ע, ואמר להם שאסור:
במפרשים:
1. כי אין מיאון אחרי המוות (במקרה שלא נשארה לה זיקה לבעל 1).
- כי גזרו שלא יעשו כך כי אנשים שרואים יחשבו שסתם מתירים איסור (כי חושבים שאין מיאון אחרי המוות).
- עולא – עקרונית לא גוזרים לפי כולם (כלומר אנחנו מוחקים את הסברא של שמא ירמוז לה למאן)
אלא האיסור במקרה ב הוא מסיבה אחרת – שזה חזר על עצמו 3 פעמים, שאז קשה לומר עליה שמעשיה מעשי קטנה – וגזורים שכבר לא ניתן לבטל את הגט.
