(זבחים נה: 2 שורות מלמטה – נו: במשנה)
חלק א – הלשכות שיוצאות מהעזרה
א. העזרה = 187*135.
נפק"מ – 1. שחיטת קדשים קלים. אכילת קדשי קודשים. טמא שנכנס חייב.
ב. מה באו למעט?
A. עובי הכותל. דחייה – במשנה כתוב שיש קדושה.
B. הלשכות שיוצאות מהעזרה.
קושיות:
1. משנה (מע"ש) – הלשכות קדושות. דחייה – זאת קדושה מדרבנן.
2. כהנים אוכלים שם קדשי קדשים. דחייה – אינם קדושים, ובכ"ז יש לימוד שמותר לאכול ק"ק.
3. בלשכות: 1. לא שוחטים. 2. טמא שנכנס חייב. (3. מותר לאכול קדשים קלים).
תירוץ – נשנה את הגירסא שכך שטמא לא מתחייב (הרי ממילא כך נסתדר אם הדין של וטמאה).
[דחייה – הלשכות קדושות אך לא שוחט כי אינו פתח ההיכל. דחיית הדחייה – כבר למדנו שמה שלא מול ההיכל דומה.
חלק ב – אכילת בשר השלמים (ודם הקרבנות).
א. דם נפסל בשקיעה – (מובא בדרך אגב, כי נלמד מהפסוק בשלמים) – דרשה מ"ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת" – ההקרבה (זרית הדם) צריך להיות "ביום זבחו" עליו.
ב. בשר השלמים בלילה השני:
A. ברייתא – המקורות
1. ההו"א שגם הלילה השני – כשאר הקרבנות שאוכלים יום ולילה שאחריו.
הלימוד שלא – "ביום זבחכם יאכל... והנותר עד יום השלישי" –
2. מתי שורפים הבשר?
הו"א – כמו בשאר הקרבנות – מיד אחרי זמם ההיתר (כלומר בשלמים – בלילה).
דחייה – "עד יום השלישי באש יישרף".
B. האם הוא נותר, והאם כשחושבים לעשות כך מפגל?
רי"ח – כן (ויש ברייתא כמותו), חזקיה – לא.