הלימוד לעילוי נשמת דדי (דוד) ארנסט ז"ל
ולעילוי נשמת ר׳ יצחק מאיר בן ברוך ושרה גורמן ז״ל. איש של חסד ואמת. אוהב תורה ולומד תורה.
להבדיל,
הלימוד מוקדש להצלחת ובריאות משפחות גרוסמן, אדורם, אייזן ורוזנבלט.
ולזיווג קדוש עבור נעם שי בן יהודית, אליאור בן ענת וגד בן עטרת חמדה, בתוך שאר עם ישראל,
ולזרע קודש בר קיימא עבור ערגה בת שרה וליאורה בת שרה ואודיה שירין בת עטרת חמדה בתוך שאר עמו ישראל הקדושים.
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף עד
(עד. 7+ איתמר נמי עד עה. שורה רחבה ראשונה)
חלק א – המשך: קידש על תנאי ואז כנס אותה ללא תנאי
א. תזכורת לאתמול:
סתם אדם שמקדש ופתאום מגלה מומים רציניים – זה מקח טעות ויוצאת ללא כתובה. אבל במום פשוט, או שיש עליה נדרים, זה לא מקח טעות.
אבל אם קידש על תנאי שאין מומים נדרים – אז הקידושין בטלים, כי התנאי לא התקיים.
הנושא שלנו: קידש עם תנאי, אבל אח"כ כנס אותה ללא הזכרת התנאי.
אביי – יש בזה מחלוקת:
רב – הקידושין קיימים וצריכה גט,
כי כשכנס שוב – מניחים שהתכוון (גם) לקדשה מחדש בביאה, ללא תנאי.[1]
(אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות).
אך שמואל חולק – הקידושין כן בטלים ולא צריכה גט,
כי לא אומרים שהתכוון לקדשה מחדש ללא תנאי, אלא הביאה נעשית על דעת התנאי שהיה בקידושין.
רבה – לפי כולם הקידושין בטלים ולא צריכה גט,
(ואילו מחלוקת רב ושמואל במקרה אחר, שראינו אתמול).
ב. עוד דעות:
- A. רב אחא ב"י–רי"ח סובר כרבה – שלא צריכה גט (לא חושבים שהתכוון לקדשה מחדש)
מקשה אחיינו רב אחא בריה דרב איקא – חליצה מוטעית כשרה,
ונחלקו מה הכוונה:
ר"ל – עבדו עליו שהחליצה גורמת שתינשא לו, ובכ"ז החליצה כשרה.
רי"ח – חליצה כזו אינה כשרה (צריך שהאיש והאישה יבינו מה עושה החליצה),
אלא הכוונה שתחילה עשו תנאי – חלוץ ונשלם לך 200, אך כשחלץ לא הזכיר את זה, ולא שילמו – החליצה בכ"ז כשרה.
ולמה? מניח רב אחא בד"א – כי מניחים שבסוף התכוון לחלוץ ללא תנאי.
אז למה אצלנו לא מניחים שהתכוון בסוף לכנוס ללא תנאי?
תשובה – החליצה גם כשירה מסיבה אחרת – שבחליצה א"א לעשות תנאים.
כי על מעשה שניתן למנות שליח שיעשה אותו (כמו קידושין), ניתן לעשות תנאי (כפי שנלמד מתנאי בני גד ובני ראובן), ובחליצה אי אפשר.[2]
[קשה – אז למה על קידושי ביאה א"א שליח, ובכ"ז אפשר לעשות תנאי?
(כמו שראינו לעיל עג: הריני בועליך על מנת שירצה האב)
תשובה – "איתקוש הוויות להדדי" – כי יש היקש בין 3 דרכי הקניין של אישה, לכן כפי שבכסף עושה תנאי כך גם בביאה].
(עד. שליש תחתון)
- B. בשם ר' אלעזר – להפך – לדברי הכל צריכה גט (מניחים שכן התכוון לקדשה מחדש ללא תנאי),
וזה גם לא כאביי (שאמר את זה רק בדעת רב ולא שמואל, ואילו ר' אלעזר אמר – "דברי הכל" (ויש שלא גורסים "דברי הכל")).
הערה – ר' אלעזר אמר שמניחים שקידש שוב בביאה בעוד שני מקרים – מקדש בפחות בשווה פרוטה, ומקדש במילווה (שכיוון שיודע שזה לא באמת מקדש, מניחים שבביאה התכוון לקדשה מחדש)
אך רבי אמי חולק – ולא צריכה גט (כרבה).
[ר' אמי מסכים לגבי פחות משוו"פ (כי יודע שלא מועיל, אז התכוון לקדש מחדש בביאה),
וחולק על ר' אלעזר בשאר (מלווה, תנאי)].
- C. רב כהנא בשם עולא – צריכה גט
אך רב יהודה – שמואל – ר' ישמעאל (לגבי "קידושי טעות" – כלומר המקרה שלנו) – לא צריכה גט.
(עד: 1+)
חלק ב – ת"ר – מה אם אח"כ פתרה את הבעיה? (התירה את הנדר, ריפאה את המום)
כלומר קידש אותה על מנת שאין בה מומים/נדרים, ולכן הקידושים לא תפסו, ואח"כ פתרה את זה:
ריפאה את המומים – עדיין לא מקודשת (לא צריכה גט)
כי הרפואה נעשתה מכאן ולהבא, ובשעת הקידושין המומים היו.
התירה את הנדר – סתירה:
ברייתא א – כן מקודשת (כי התרת הנדר נעשית למפרע, ולמפרע התנאי התקיים)
ברייתא ב – לא מקודשת.
מה ההבדל בין הברייתות? (ובעיקר – למה לברייתא ב לא מקודשת? הרי למפרע לא היו מומים!)
(עד: שליש)
- רבה –
ברייתא ב (שלא מקודשת) זה ר"א –
שהבעל לא רוצה שאשתו תצטרך להתבזות בבי"ד להתיר נידרה,
ולכן כשקידשה "על מנת שאין עליה נדרים" – התכוון גם "על מנת שלא תצטרך ללכת אח"כ ולהתיר נדרים בבי"ד", ולכן התנאי לא התקיים.
ברייתא א (מקודשת) זה ר"מ
שלא מפריע לבעל שאשתו תצטרך להתבזות בבי"ד,
והעיקר שבפועל אין עליה נדרים, ואין עליה (כי התירה), ולכן מקודשת.
(דילוג מ-עד: באמצע, ל-עה. 10+)
- רבא –
ברייתא ב (שלא מקודשת) – באישה חשובה
כלומר: כשאמר "על מנת שאין עליה נדרים" בעצם התכוון "על מנת שהיא לא נדרנית", ולכן גם אם תתיר – זה לא יעזור, כי היא עדיין נדרנית.
(ולמה חשוב לו לעשות תנאי כזה כבר מראש, הרי אם יגלה שהיא נדרנית פשוט יגרשה? כי היא ממשפחה חשובה, ואם לא יתחתן איתה אולי ירצה את אחותה או אימה – ולכן לא רוצה גט אלא שאם יגלה שהיא נדרנית – שפשוט יתבטל למפרע).
קשה – אז למה במקרה הפוך (שהאישה התנתה שאין לבעל נדרים, והוא התיר אותם) – כן מקודשת? הרי אם הוא ממשפחה חשובה – גם היא לא רוצה להיאסר על קרוביו!
תשובה – אמנם עשתה תנאי, אבל נשים פחות בררניות – העיקר להתחתן (ולכן גם במקרה של מומים שהתרפא (אפילו שזה לא למפרע) – עדיין מקודשת, כי מניחים שהתכוונה שאם ירפא אותם זה בסדר!).
פתגמים לגבי זה:
טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלוץ
שדומשנא גברא, כורסיה בי חראתה רמי ליה
דנפסא גברא, תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב
דקלסא גברא, לא בעי טלפחי לקידרא.
ובכ"ז תנא – וכולן מזנות ותולות בבעליהן.
ברייתא א (מקודשת) – באישה לא חשובה
שאז לא עושה את כל החישובים האלה, ומקסימום יגלה שהיא נדרנית אז יגרשנה
(ולא אכפת לו להיאסר על קרובותיה כי הן משפחה לא חשובה…).
(עד: באמצע (מאי היא))
חלק ג – נספח – מח' ר"מ ור"א אדם רוצה שאשתו תתבזה בבי"ד להתיר נדר
ר"א – אכפת לו,
ר"מ – לא אכפת לו.
איפה המחלוקת הזו?
א. דתנן (גיטין מה:) – מי שמגרש את אשתו בגלל שהיא נדרנית – תיקנו שלא יכול להחזירה.
למה?
- שמא יקלקלנה –
שמא היא תלך ותינשא לאחר, והוא יקנא, ויאמר – לו הייתי יודע שאפשר להתיר את הנדר הייתי מתיר ולא מגרשה, ונמצא הגט גט טעות ובניה ממזרים.
לכן מדגישים בפניו שלא יוכל להחזירה.
- קנס לאישה – שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בנדרים
דעות ונפק"מ בין הסברות:
ר"י – קנס
וקנסו רק בנדר שנדרה בפני רבים (כי אז לא ניתן להתרה – שזה חמור יותר, וראה להלן ב).
ר"מ ור"א – משום קלקול,
אך גזרו רק במקרה שיכול לומר "אילו הייתי יודע שאפשר להפר – לא הייתי מגרש"
ולכן –
בנדר שהבעל עצמו יכול להפר (ולא צריך חכם)
(נדרים שבינו לבינה או עינוי נפש) –
ר"מ – לא גזרו
כי כולם יודעים שיכול להפר, ולא יוכל לטעון "אילו הייתי יודע…"
ר"א – גזרו
כי לא כולם יודעים, ויוכל לטעון אילו הייתי יודע.
בנדר שצריך חקירת חכם –
פה ודאי לא כולם יודעים, ויוכל לטעון שלא ידע, ולכן לכאורה צריך לגזור,
ר"א – עקרונית לא צריך לגזור (בפועל גזרו אטו הנדר שהבעל כן מפר)
כי אמנם ניתן להתיר,
אבל הבעל לא היה עושה את זה, כי לא היה רוצה שתתבזה ותתיר את נדרה,[3] ולכן גם לו ידע – היה מגרשה.
ר"מ – גזרו ישירות (ולא אטו)
כי אין לו בעיה שתתבזה בבי"ד להתיר נידרה.
| צריך חקירת חכם | לא צריך חקירת חכם | |
| ר"מ | לא כולם יודעים שיכול להפר לכן גזרו (ולא אכפת לו שתתבזה אשתו בבי"ד) | כולם יודעים שיכול להפר לכן לא גזרו |
| ר"א | אמנם לא כולם יודעים, אבל עדיין יש סיבה לא לגזור – כי לא יאמר "אילו ידעתי הייתי אומר לה להתיר" – כי לא היה רוצה שתתבזה בבי"ד, אך בפועל כן גזרו – אטו הנדר שלא צריך חקירת חכם. | לא כולם יודעים שיכול להפר לכן גזרו |
(עה. 1+)
ב. מח' רבנן ור"י – לגבי נדר בפני רבים
- A. מקור: כתוב לגבי הגבעונים – "ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה"
ר"י – מכאן שנדר שנעשה ברבים לא ניתן להתרה.
חכמים – כן ניתר, (ושם לא היכום מפני חילול ה' שבדבר).
- B. מה נחשב רבים?
רנבי"צ – 3
רי"צ – 10 ("העדה").
[1] ונחשב כאילו היו עדים, כיון שהם נשואים וכולם יודעים שאיש בא על אשתו.
[2] סברא – רק מעשה שתלוי בגמירות דעת, כמו קידושין, וממילא ניתן גם למנות שליח שיבצע אותו, ניתן גם לעשות תנאים שיגבילו את גמירות הדעת. אבל דבר שלא תלוי בגמירות דעת אלא עצם המעשה יוצר את החלות (כמו חליצה), וממילא גם לא ניתן למנות שליח, אז גם לא ניתן להגביל את גמירות הדעת על ידי תנאים.
[3] קצת קשה – גם אם אדם מעדיף שאשתו לא תתבזה בבי"ד להתיר את נדרה, אבל האם הוא עד כדי כך לא רוצה עד שהוא מעדיף לגרש אותה?!
