זבחים ק – שיעור דף יומי

Download

(זבחים צט: רבע עליון – קא. שורה 2)

א. היתר אונן לאכול לערב
במשנתנו – לא חולק, אך משמע – מותר לו לאכול בלילה.
ורמינהו (משנה בפסחים) – אסור גם בערב, אך פסח מותר. (-זה איסור דרבנן, ובפסח לא גזרו).
תשובות:
1. ר' ירמיה מדפתי – אצלנו מדובר בערב פסח, שכיוון שהתירו לו פסח התירו את השאר, ושם מדובר בשאר השנה.
2. רב אסי – אצלנו מדובר בליל יום הקבורה.

(קט: אמצע)
ב. אנינות לילה
יצא במשנתנו ובפסחים כדעה שאנינות לילה דרבנן.
כר"ש, שזה דרבנן, (שהרי לא אוכל קרבנותיו, אך כן קרבן פסח).
ולא כר"י  שזה דאורייתא.

הקושיא – שתי ברייתות שלר"ש אונן לא משלח קרבנותיו.
שתי סיבות אפשריות: 1. כי לא יכול לאכול בליה (פסח). 2. איסור עצמאי.
ובהנחה ש: 1. ר"ש אכן סובר שאוכל קרבן פסח (אנינות – דרבנן).  2. כר"ש אסר לשלח קרבנות – כלל גם את פסח. 3. הסיבה האיסור העצמאי רק מדרבנן.
חייבים לומר שאנינות לילה דאורייתא ולכן לא משלח.
תשובות:
טבלת סיכום ההנחות ושלילתן:

A. שלילת הנחה 2 – ר"ש לא דיבר על פסח באיסור שליחת הקרבן.
(בברייתא הראשונה זה פשוט (כי לא כתב פסח), וגם בברייתא השנייה שכתוב במפורש פסח – רב חסדא – כדי נסבא, רב ששת – הכוונה לשלמי פסח (חגיגת יד)).

(קט: שורה אחרונה)

B. שלילת הנחה 1 – רב מרי – ר"ש סובר שאנינות לילה מהתורה. וזה שכתב שאוכל קרבן פסח – הכוונה ליום קבורה.
דחיית רב אשי – אם כן, לא מובן הויכוח בין ר"י לר"ש.

C. שלילת הנחה 3 – סיבת איסור שליחת הפסח בגלל האיסור העצמאי (והוא מדאורייתא).
אביי מגביל את זה – דווקא אם האנינות קדמה לפסח, כלומר שמת לפני חצות, ורבא (קא: 1+) לא מגביל, ובכל מקרה אסור (ומה שר"ש התיר לאכול – כשמת אחרי שכבר זרקו את הדם, (רבינא) – ואכילת הפסח מעכבת, כדרבה בר רב הונא).

ג. דיונים בדברי אביי ורבא (ב C)

A. (א, כמעט חצי) ראיית אביי לחלוקה בין לפני/אחרי חצות –

B. (ב7+) רבה בר רב הונא – שאכילת הפסח מעכבת
(ולכן אפילו שכבר זרקו הדם, אונן אוכל).
a. כדתניא –
ברישא – ביום קבורה – לא אוכל פסח (רש"י – יש אנינות גם בליל קבורה, ואכילת פסח לא מעכבת), ביום ליקוט – אוכל, וביום שמועה – לעניין 7 ו-30 כיום קבורה, לעניין פסח – כיום ליקוט (אוכל).
בסיפא – "אחד זה ואחד זה" – אוכל (יום קבורה ויום ליקוט).
הא גופה קשיא!

תירוצים (נשים את רב חסדא בסוף)

1. רבה בר רב הונא –
בלילה שאחרי מותר לאכול. אלא ש –  

ברישא – קבר אחרי השקיעה – נחשב כיום קבורה עצמו – ולכן לא אוכל (רש"י – כאן העמידו דבריהם במקום כרת, כדי שלא יבואו לאכול ביום מיתה).
בסיפא – קבר לפני השקיעה – שכבר זרקו הדם ושמע אחרי השקיעה (ולכן אוכל, כי אכילת הקרבן מעכבת ודוחה אנינות דרבנן).

2. (ב אמצע) רב אשי – "אחד זה ואחד זה"  – הכוונה ליום ליקוט ושמועה, לא ליום קבורה ששם באמת אסור.
דחייה – היה צריך לכתוב "זה וזה".

3. רב חסדא – זו מחלוקת תנאים – האם יש אנינות לליל קבורה
(ברישא – יש, ולכן לא אוכל (בהנחה שהאכילה לא מעכבת), ובסיפא – אין ולכן אוכל).

לאיזה מחלוקת התכוון – דתניא –
"עד מתי מתאונן עליו – ת"ק – כל היום, רבי – כל זמן שלא נקבר".