{enclose zevahim_106.mp3}
סיכום הגמרא, דף יומי זבחים קו
(זבחים קו. במשנה – קז. שורה 3)
שחיטה והעלאה (הקטרה) מחוץ למקדש
א. במשנה – על שניהם חייבים.
ב. הפסוקים –
A. ויקרא יז –
עונש כרת על שחיטה והעלאה בחוץ + לאו לא ברור
א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ד וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה', דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. ה לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל-הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה' אוֹתָם. ז וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה-זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם.
ח וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ-זָבַח. ט וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו.
B. דברים יב
לאו להעלאה בחוץ
יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. יד כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ.
ג. מה מקור הלאו בשחיטה בחוץ?
[כדי לחייב חטאת, צריך דבר שבמזיד יש עליו מלקות/כרת. וכדי לחייב מלקות צרך למצוא לאו (אזהרה)].
1. A. "וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם…".
דחייה – ר' אלעזר לומד משם לגבי ע"ז (שבשחיטה חייב גם בשלא כדרכה).
B. מתרץ רבה – לומדים שני דברים: 1. ולא יזבחו (בחוץ). 2. ולא עוד – שחיטה לע"ז.
דחייה – ברייתא –
מהפסוק "למען אשר יביאו" מדבר על איסור שחיטה בבהמה שהוקדשה בשעת היתר הבמות ורוצה לשוחטה בשעת האיסור – ורק לזה מתייחס האיסור (ובזה גם אין כרת).
C. (ב שליש) אביי – נלמד קל וחומר – אם כשהוקדש בשעת ההיתר – יש לאו (ואין כרת), קל וחומר כשהוקדש בשעת האיסור (שיש כרת).
דחיות:
a. אם לומדים לאו מקל וחומר – ניתן לוותר על לאוים וללומדם מקל וחומר:
רבינא – יש ללמוד לאו של חלב (בו יש כרת) מאיסורי אכילה אחרים בהם יש לאו ואין כרת, ונוותר על הלאו המפורש של חלב:
1. מנבילה, שמונה שרצים. דחייה – נבילה ושרצים חמורים שמטמאים (וצ"ע למה כתוב בשרץ – במשהו), משא"כ חלב.
2. משרצים טהורים (צפרדע ונמלה). דחייה – חמורים שאסורים במשהו (כעדשה), משא"כ חלב.
3. מערלה וכלאי הכרם. דחייה – אסורים בהנאה, משא"כ חלב.
4. משביעית. דחייה – חמורה שתופסת דמיה, משא"כ חלב.
5. מתרומה. דחייה – לא הותר מכללו (=תמיד אסור לזר), משא"כ חלב שמותר בחיה.
6. מכולם יחד. דחייה – כולם לא הותרו מכללם.
(ב רבע תחתון)
רבא – שנלמד שגם בפסח ומילה (שיש כרת) שיש גם לאו (ואז יהיה חטאת), בקל וחומר מביטול עשה שיש בו לאו ואין כרת – מותיר.
דחייה – מותיר חמור – שאין לו תקנה (פסח – פסח שני, מילה – אפשר אח"כ).
b. הרי אין מזהירים מן הדין! (גם אם עונשים מן הדין).
2. גזירה שווה בין שחיטה להעלאה (רי"ח – בשניהם "הבאה" (בפסוקים בויקרא), רבא (ר' יונה) – בשניהם "שם" (בפסוקים בדברים – היקש בין ההעלאה לשאר העשיות).
