הדף היומי – כתובות דף קא

לעילוי נשמת דוקטור הנרי צבי פרידמן בן חנה תהלה ז"ל,
שהיום יום פקידת שנתו.

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף קא

(ק: במשנה עד קא: סוף פרק אלמנה ניזונת)

משנה – שלוש נשים שבסיום הנישואין לא מקבלות את זכויותיהן:

1. שאין להם כתובה,
2. פירות (כלומר הזכות לפדיון (אם שילמה על עצמה – לא
3. ובלאות (החזר המטלטלין שהכניסה כנכסי מילוג/צאן ברזל)

הנשים:

1. קטנה שמיאנה – נסביר למה בגמרא
2. השנייה – איסור דרבנן כמו סבתא ונכד, ולכן קנסו אותה.
3. איילונית – קידושין טעות ובטלו למפרע.

חלק א – נישואי קטנה

א. למה לקטנה שמיאנה אין כתובה, ונפק"מ אם הבעל גירש אותה:

רב – כי נישואי קטנה אינם כלום

ולכן גם אם הבעל גרשה אין לה כתובה.

שמואל – נישואי קטנה נחשבים מדרבנן, והסיבה שאין לה כתובה כי היא זו שיזמה,

אבל אם הבעל גירש אותה – יש לה כתובה.

הערות על שמואל:

1. שמואל לטעמו:
   שאם יצאה בגט יש לה כתובה ופסולה לאחיו ופסלה לכהונה, וצריכה להמתין 3 חודשים לפני שתינשא שוב (אמנם אין חשש שקטנה הרתה אבל גזרו כי זה נישואין דרבנן).
2. מאי קמ"ל? הרי הכל כבר נאמר במשנתנו ובמשנה ביבמות (קח.)?
   תשובה – לא נאמר שם שלא צריכה להמתין 3 חודשים.

ב. לימא כתנאי –

ברייתא – לגבי זכויות הבעל (מציאתה, מעשה ידיה, הפרת נדריה, להיטמא לה) –

ר"א – לא נחשבים נישואין, ואין לבעל זכויות.

זה ודאי רק כרב – שנישואי קטנה אינם כלום, ולבעל אין זכויות ואין חובות.

ר' יהושע – יש לו זכויות.

באופן פשוט זה כשמואל – שהנישואין תופסים, ויש לו זכויות (מעשה ידיה) וחובות (כתובה וכו').

אבל דוחה הגמרא – גם רב יסתדר,
כי ייתכן שלפי רב אין לבעל חובות בסיום הנישואין (מדידיה לדידה), אבל אולי כן יש לו זכויות (מדידה לדידיה).

(קא. באמצע)

חלק ב – אין להם בלאות

הקדמה –

א. אישה מביאה לבעל שני סוגי נכסים:

נכסי צאן ברזל – שהבעל מתחייב להחזירם לפי ערכם בנישואין.
השאר הם נכסי מילוג – שהבעל מחזיר אותם כפי שיהיו בסיום הנישואין, ובינתיים נהנה מהפירות.

ב. בלאות אלו נכסי מטלטלין (למשל בגדים) שעדיין קיימים בסיום הנישואין.
אם הם התבלו –

בנכסי צאן ברזל הבעל צריך לפצות על הבלאי,
בנכסי מילוג אנחנו נראה בהמשך שתי הבנות:

רב נחמן – זה נחשב כפירות, ולבעל מותר להשתמש ולבלות הבגדים ולא צריך לפצות (שהרי הפירות שלו).
רב כהנא – הבלאי נחשב כנזק לקרן עצמו, ולבעת אסור להשתמש בבגדים ולבלותם, ואם בלו צריך לפצות.

ג. המשנה כאמור אמרה שקטנה שנייה ואיילונית לא מקבלת בלאות.

גמרא

רב הונא בר חייא בשם רב כהנא –

המשנה דיברה על נכסי מילוג (שלא תקבל אותם כלל בחזרה)
אבל נכסי צאן ברזל היא כן תקבל (את הנכס עצמו + פיצוי).

ושואל רב פפא – למה שיהיה הבדל (ולמה המשנה אמרה שאין לה בלאות)?

לגבי מה שעדיין קיים – בכל מקרה צריך להחזיר

(שהרי הנכס הוא שלה, למה שלא יחזיר),

לגבי נכס שלא קיים (או בלה) –

בנכס צאן ברזל – לכאורה בכל מקרה לא יחזיר,

(אמנם עקרונית בעל אמור לפצות על בלאי של נכסי צאן ברזל,
אבל זה דווקא בנישואין רגילים בהם הבעל מתחייב לפצות בהנחה שיוכל בינתיים להנות מהפירות ולסיים את הקשר מיוזמתו.
אבל כשהסיום נכפה עליו (ממאנת, שנייה (שמכריחים אותו לגרשה), או במקח טעות – במקרה כזה לא התכוון להתחייב לפצות.

(בנוסף, בניגוד לנכסי מילוג, כאן הוא השתמש בנכס בהיתר, אז גם אין מקום לקנוס אותו).

בנכסי מילוג –

(לרב נחמן (שבלאי = פירות) – ודאי שלא צריך להחזיר)
לרב כהנא (שבלאי = נזק לקרן) – לבעל היה אסור להשתמש, ולכן אומר רב פפא:

בשנייה ובאיילונית – צריך שיחזיר (בניגוד למה שאמר רב כהנא),

בממאנת בכל זאת גם לרב כהנא תיקנו שלא יחזיר, כי אחרת לא ירצו לשאת קטנות, כי בנישואין רגילים אמנם לבעל אסור לבלות אבל רבים עושים את זה מתוך לקיחת 50% סיכוי שהאישה תמות קודם ואז יירש ולא יחזיר, אך בממאנת יש גם סיכוי שתמאן ויצטרך להחזיר, לכן תיקנו שלא יחזיר)

אז על מה דיבר רב כהנא שנכסי צאן ברזל ישלם ונכסי מילוג לא?
הרי יצא שבממאנת בשניהם לא משלם, ובאיילונית ושנייה – בצאן ברזל לא משלם ובמילוג כן!

תשובה – מדובר בשנייה,
וכאמור – אמור להיות שנכסי צאן ברזל לא ישלם ונכסי מילוג ישלם,
אבל קנסו את שניהם כי נישאו באיסור לעשות ההפך ממה שאמור –

קנסו אותה – שלא תקבל מילוג,
וקנסו אותו – שכן ישלם צאן ברזל.

(קא. 10-)

חלק ג – ל3 הנשים אין כתובה

א. שמואל – רק את עיקר הכתובה אין, אבל את התוספת יש כי זה מתנה שהבעל נותן מדעתו.

וכן בברייתא.

ב. הברייתא מוסיפה
1. זה בניגוד לנשים שמוזכרות במשנה דף עב (עוברת על דת ועוד) שיוצאת ללא כתובה כלל.
2. לגבי מי שיוצאת משום שם רע –
גם לה אין כתובה כלל,
וגם לא מקבלת חזרה נכסי צאן ברזל (כי הם בזמן הנישואין של הבעל, וקנסו אותה שלא יפרע),
לגבי נכסי מילוג שנשארו (שהם כן שלה) –

תני תנא קמיה דרב נחמן (ובהמשך מבואר שזה ר' מנחם סתימתאה) – לא מקבלת
אך הברייתא הראשונה ורב הונא ור"נ (וכן חכמים) – מקבלת

(סברת ר"נ: היא זינתה, האם הכלים שלה זנו?…)

(קא: 7+)

חלק ד – סוף המשנה

המשנה מסיימת:

לגבי איילונית – אם ידע מראש שהיא איילונית יש לה כתובה
לגבי איסורי לאו (אלמנה לכה"ג, ממזרת וכו') – יש להן כתובה

כי שם ברור שהאישה לא רצתה כי זה פוסל (לכהונה, לכולם), אז מן הסתם הבעל לחץ עליה, ולכן אין מקום לקנוס אותה.

בגמרא – מה אם הבעל לא ידע שהיא איסור לאו?

רב יהודה – זה מקח טעות כמו איילונית ואין לה כתובה

("אישה ואינה אישה" – אם ידע יש לה כתובה (אישה), לא ידע – אין לה (אינה אישה)).

הקריאה במשנה – המקרה של איסור לאו הוא המשך המקרה של איילונית, שבשניהם יש מקרה של מקח טעות.

רב הונא – זה לא מקח טעות ויש לה כתובה

("אלמנה – אישה גמורה").

הקריאה במשנה – המשנה אמרה מקרה של מקח טעות רק על איילונית ולא על איסורי לאו.

קושיות:

1. מיתיבי – אם ידע שהיא אלמנה, יש לה.
   משמע שאם לא ידע – אין לה!

תשובה – תדייק אחרת:
שאם ידע שהיא לא אלמנה – אז אין לה,
אבל בסתם (בלי ששיקרה לו) – יש לה.

דחיית התשובה – אז למה הברייתא לא הזכירה את זה (חידוש יותר גדול)?

(7- לפני סוף הפרק)

2. ועוד תני – מפורש שאם כנסה סתם ונמצאה אלמנה – אין לה!

ואכן רב הונא נדחה,
ומסבירים שרב הונא טעה בגלל שבמשנתנו נאמר החילוק אם הבעל ידע רק לגבי איילונית,
אך באמת המשנה שהביאה אח"כ את דין אלמנה התכוונה שגם זה תלוי באם ידע.

הדרן עלך אלמנה ניזונת