(ה. שורה 5 – ה: שליש עליון)
המשך סוגיית העומר שנקמץ שלא לשמה
תזכורת – רב – פסולה לגמרי. ר"ל – כשירה אך צריך עוד אחת (ולא אוכלים שייריה עד שיביאו עוד אחת). רבא – כשירה לגמאי.
א. שיטת ר"ל – המנחה כשירה (מקריבים הקומץ) אך מביאים עוד מנחה ורק אז אוכלים השיריים
ההבנה הפשוטה – לא אוכלים השיריים כי החדש עוד לא הותר, ובכל זאת מקריבים הקומץ.
וקשה – איך מקריבים הקומץ מאיסור חדש? (הרי צריך "ממשקה ישראל")
תשובות:
A. רב אדא בר אהבה – למרות שהתבואה אסורה (חדש), אפשר להקריב העומר, כי זה מחוסר זמן לבו ביום.
קושיות – ראיות שיש מחוסר זמן לבו לביום:
1. ברייתא שמשווה בין מנחות לעופות, ואומרת שבעופות יש היתר בקודש שאין בחולין (מליקה). ואם נאמר שמנחת העומר שנקמצה שלא לשמה קריבה אפילו שהיא מהחדש – אז גם במנחות יש היתר שאין בחולין!
תשובה – זה לא נחשב "היתר", כיוון שזה כאילו שקרבה אחרי שהחדש כבר הותר.
2 – 3. סדר הטהרה של מצורע מעכב. ואם אין מחוסר זמן לבו ביום – שלא יעכב (כאילו שנעשה בזמן)
רב פפא – מההזאות לא קשה, כי שם יש לימוד "תהיה", אך מהשחיטות כן קשה.
B. רב פפא – אין איסור חדש כלל, ולכן יכול להקטיר
הסבר – לר"ל – החדש מותר כבר מהבוקר גם לפני העומר, אלא שיש מצווה לא לאכול החדש עד הקרבת העומר. וכן מצינו שר"ל התיר בדיעבד מנחות שקרבו בבוקר ט"ז ניסן לפני העומר.
ב. שיטת רבא – אין פסולי מחשבה כלל במנחת עומר
כי אינה מנחה רגילה, שהרי באה מהשעורים.
