לרפואתו השלמה והמהירה של יצחק בן יהודית הי"ו ליפל שישוב לאיתנו הראשון,
לרפואה שלימה ומהירה של הילה בת שמרית הי"ו, אחייניתו של אחד הלומדים,
לרפואתה השלימה של ביתו של אחד הלומדים בת ציון בת מוריה הי"ו.
ולהבדיל,
לעילוי נשמת בעלה של אחת הלומדות משה אריה רוט בן יעקב ז״ל, שנפטר לפני 5 שנים ביום א׳ בכסלו , היה מלומדי הדף היומי.
ולעילוי נשמת אני נועה בת מרים ז"ל
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נדרים דף לג
(לב: במשנה – לג: שליש תחתון)
מודר הנאה ומודר מאכל
א. משנה א
סיפא – מודר מאכל אסור לא רק במאכל אלא גם בכלים שמביאים לידי מאכל
סירים וכד', ואפילו נפה, כברה, תנור וריחיים.
אבל הוא מותר בכלים שלא קשורים לאוכל – חלוק, טלית, נזמים, טבעת.
רישא – מודר הנאה אסור מעבר לזה ב –
כלי שלא קשורים לאוכל.
לעבור בחצר שלו.
גמרא –
- איסור מודר הנאה בחצר – זה כר"א, שאוסר אפילו וויתור
(אפילו דברים שאנשים מוותרים עליהם, כמו מוכר שמוסיף עוד קצת פירות לקונה).
- למה אסור בכלים שמביאים לאוכל?
תשובה – אכן אם אמר "מאכלך אסור עלי" – לא אסור,
אלא כאן מדובר שאסר יותר –
ר"ל – אמר "הנאת מאכלך עלי".
דחייה – אולי הכוונה לשימוש באוכל לצרכים אחרים, כמו ללעוס חיטים לשים על פצע.
רבא – אמר "הנאה המביאה לידי מאכל אסורה עלי".
(לג. 4+)
- רב פפא – עוד סוגי כלים למי שאסר הנאה המביאה למאכל –
- A. גם דברים שרק מובילים את האוכל – חמור, שק, סל.
- B. בעי רב פפא – מה לגבי דברים שמקרבים את האדם אל האוכל –
סוס, טבעת ליראות בה, לעשות קיצור דרך דרכו לחדר אוכל?
ת"ש ממשנתנו – מותר טבעת,
ולכאורה מה החידוש? אלא כנראה מדובר בטבעת ליראות בה, ומותר!
דחייה – לא מדובר ליראות בה, ואכן אין חידוש, ורק נכתב אגב הדברים האסורים.
(לג. במשנה 1)
ב. משנה ב – כלים שנוהגים להשכיר אסור גם למודר מאכל
כי אמנם לא קשורים לאוכל, אבל חוסך בזה כסף שיכול לקנות בו אוכל.
גמרא – מדייקת את המובן מאליו:
יוצא שכלים שכן קשורים לאוכל שאסרנו לעיל, אסורים גם כשאין נוהגים להשכירם,
וזה שוב כר"א שאוסר גם וויתור.
ג. משנה ג – הנאות שלא אסורות על מודר הנאה
- מחזיר אבדתו – זה לא נחשב שנהנה מהמחזיר, שהרי החזיר לו את מה ששלו.
ואם זה מקום שמקבל האבידה משלם למוצא,
אז כאן המוצא לא יכול סתם לוותר על זה – כי אז יוצא שהמקבל נהנה מהוויתור,
אלא יתן את הכסף להקדש.
- משלם בשבילו חוב.
בגמרא – נרחיב לגבי תשלום החוב –
(לג: 3+)
הקדמה – בעל הלך למדינת הים ולא דאג למזונות אשתו, ובא שכן ושילם, ותובע את הבעל –
חנן – הבעל פטור, כי לא נתן לו כלום אלא "הבריח ארי" (את אשתו, הנושה) (ר"ן).
בני הכהנים – חייב, כי ודאי היה צריך לשלם, והמשלם חסך ממנו את זה, אז כאילו נתן לו.
(לג. 2- + לג: באמצע)
משנתנו – שילם בשבילו חוב, לא נחשב שבעל החוב נהנה –
רב הושעיא – זה כחנן, שלא נחשב שנתן לו משהו, אלא רק "הבריח ארי".
אך רבא – עדיף להעמיד את המשנה לפי כולם.
רבא – אפשר להעמיד כחכמים, ונעמיד שמדובר שבעל החוב היה יכול להתחמק (שלווה ללא הגבלת זמן, ולגבי שקלים – שנתן וזה אבד, ואמנ מן התסם היה נותן שוב אבל לא חייב (ר"ן)).
אך רב הושעיא – לחכמים גם במקרה זה זה אסור למודר הנאה,
כי גוזרים שאם במקרה זה יכול לפרוע עבורו, בסוף יבואו לפרוע גם בהלוואה שלא יכל להתחמק.