לעילוי נשמת צבי בן שמואל ז״ל
ולעילוי נשמת הצדקת מרת יהודית תורכיה יהושע למשפחת כאלף ז"ל מקימה דורות של תלמידות יראות שמים
ולהבדיל – לרפואת עליזה רבקה בת רייזל וברינדל אלישבע בת ציביה הי"ו
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נזיר דף ב
(ד: באמצע – ו. 6+)
חלק א – למה מסכת נזיר מופיעה בנשים ולא בקודשים?
כי סדר נשים עוסק בגירושין,
וגירושין זה כי "מצא בה ערוות דבר" (לכן גם מסכת סוטה מובאת בסמיכות),
ומה גרם לה לעבירה – יין,
ולכן מוזכר התיקון לכך – שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.
(במסכת סוטה (ב.) יש הסבר דומה, ושם מוסבר שנזיר לפני סוטה כדי להצמיד אותו לנדרים, כי גם זה סוג של נדר).
(ב. שליש)
חלק ב – סדר המשנה –
בכותרת רק כינויים: כל כינויי נזירות כנזירות.
בפירוט – גם ידות וגם כינויים:
ידות – "האומר אהא, אהא נאה"
כינויים – "נזיק, נזיח, פזיח".
שאלות:
- A. למה בכותרת לא מוזכר ידות?
תשובה: חסורי מחסרא וזה כן מוזכר: " כל כינויי נזירות כנזירות, וידות נזירות כנזירות…".
- B. למה בכותרת קודם כינויים ואז ידות,
ובפירוט קודם ידות ואז כינויים? - ככה משניות תמיד עושות – "מההוא דסליק מפרש ברישא",
דוגמאות ממשניות:
"במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין…"
"במה טומנין ובמה אין טומנין, אין טומנין…"
"במה אישה יוצאה ובמה אינה יוצא, לא תצא…".
קשה – הרי יש מקומות בהם זה הפוך:
"במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה, יוצא גמל…"
"יש נוחלין ומנחילין, נוחלין ולא מנחילין וכו', אלו נוחלין ומנחילין…"
- לפעמים כך ולפעמים כך, ויש סברא בכל מקרה לגופו:
בדוגמאות הנ"ל:
ב3 המקרים הראשונים זה איסור על האדם עצמו, שזה חמור יותר, לכן הוזכר קודם האיסור.
לעומת זאת:
בבהמה זה פחות חמור (איסור על הבהמה), לכן הוזכר קודם ההיתר,
ביש נוחלין מפרש תלחילה את המקרה העיקרי (שנוחל ומנחיל).
במשנתנו –
בכותרת מזכיר תחילה כינויים, כי הם מדאורייתא,
בפירוט מתחיל בידות כי הם חביבים כי נלמדו מדרשה.
(ב: 6+)
חלק ג – המקרים של ידות
נקדים –
- כדי שנזירות (ונדר) תחול, צריך שני דברים: גם שיתכוון לכך, וגם שיאמר דיבור שזה משמעו.
- לגבי הדיבור עולה בסוגיה שיש 3 דרגות:[1]
דרגה 1 – ידיים מוכיחות – ודאי מועיל
דרגה 2 – ידיים שאין מוכיחות – מחלוקת
דרגה 3 – ידיים שאין מוכיחות כלל – לא מועיל לפי כולם (כאמור, אפילו אם התכוון),
- הדיונים בגמרא הם סביב שני דברים:
- לדון בכללים (האם דרגה 2 מספיקה),
- לראות מקרים שונים ולהכריע באיזה דרגה הם.
א. "אהא" – הרי זה נזיר
שתי שאלות – נפרש שאחת על הדיבור ואחת על הכוונה:
- לגבי הדיבור – אולי זה לא יד טובה, כי משמע אולי לתענית?
תשובה – שמואל: זה יד טובה, כי מדובר שנזיר עובר לפניו.
[באיזה רמה:
בהווה אמינא – ללא נזיר זה דרגה 2 (וזה לא מספיק), ועם נזיר זה דרגה 1.
דחייה – ללא נזיר זה דרגה 3, ועם נזיר זה דרגה 2 (וזה מספיק).
- לגבי הכוונה – אולי כלל לא התכוון לזה? (ואפילו אם נזיר עובר לפניו, אולי התכוון לקבל קרבנותיו)?
תשובה – מדובר שאמר שהתכוון לזה.
ואם אמר שהתכוון – מה החידוש שמועיל?
יכלו לענות – שהחידוש שלא מספיק כוונה אלא צריך גם דיבור.[2]
אך ענו – ברור שצריך דיבור, אבל ללא המשנה היינו חושבים שצריך דיבור מעולה ("פיו ולבו שווים" – דרגה 1), קמ"ל שמספיק דרגה 2.
ויוצא שהגמרא אומרת אותו דבר פעמיים: שמספיק דרגה 2 (ידיים שאינן מוכיחות).
(ב: שליש תחתון)
ב. "אהא נאה"
- אולי הכוונה לאנאה לפניו במצוות?
שמואל – מדובר שתפוס בשערו.
- איך ניתן לקרוא לנזירות דבר נאה, הרי לפי ר"א הקפר זה חטא?
תשובה – זה רק חטא אם נטמא,[3]
כי אז מתחרט וזה גורם לשתי בעיות הפוכות:
שימאס לו מהנזירות וישתה יין,
או להפך – שכל כך יתחרט שכאילו יבטל את הנזירות למפרע, ונמצא מביא חולין לעזרה (רא"ש)
[1] כמו שראינו גם בנדרים
[2] וכפי שכתבתי בטעות בספרי כל התלמוד על רגל אחת.
[3] אך ראה יט. שלר"א הקפר נזירות זה חטא גם אם לא נטמא.
תגובה אחת
נא שלחו במייל