הדף היומי – נזיר דף ט

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף ט

(ט. במשנה (תחילת פרק הריני נזיר) ועד י. במשנה)

הקדמות – מקרים בהם אדם אומר דברים שונים או לא הגיוניים:
(וכפי שנראה, משמע לאורך הסוגיה שברור שהולכים לפי ר"מ ור"יס)

1. משפט לא הגיוני:
   האומר "ערך של פחות מבן חודש עלי" (והרי אין לו "ערך" אלא רק "דמים" (שווי)) –

ר"מ – אין אדם מוציא דבריו לבטלה, ומפרשים את דבריו, ויביא את דמי הכלי.

חכמים – אדם מוציא דבריו לבטלה, והוא אמר שטות, ולא יביא כלום.

2. משפט עם שני חלקים סותרים:
   משנה בתמורה (כה:) – "הרי בהמה זו תמורת עולה, תמורת שלמים"

(משמע ששניהם כר"מ שצריך לפרש דבריו, השאלה רק איך לפרש):

ר"י – תפוס לשון ראשון, והבהמה תמורת עולה.
רי"ס – (אף) בגמר דבריו אדם נתפס – והבהמה נחשבת חצי וחצי, ותרעה עד שתסתאב.

3. משפט לא הגיוני:
   משנה מנחות קג. – "הרי עלי מנחה מן השעורין" (והרי אין מנחת נדבה משעורים)

(משמע ששניהם כר"מ שלא מוציא דבריו לבטלה, אך לר"ש לא תופס)

ת"ק – יביא מנחת חיטים.

ר"ש – לא יביא כלום, כי אמנם התכוון לנדר, אך לא התנדב כדרך המתנדבים.

4. האם יש שאלה להקדש
   (וגם – האם יכול לחזור בו תוך כדי הנדר) –
   ב"ש – אין שאלה להקדש, ולא יכול לחזור בו.

ב"ה – יש שאלה להקדש, ויכול לחזור בו.

המשנה – "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה (תאנים)" –

דעת תנא קמא – ב"ש – נזיר, ב"ה – לא נזיר.

1. ב"ש כר"מ, שאין אדם מוציא דבריו לבטלה, ולכן התכוון להיות נזיר,
   (ומה עם הסיפא של דבריו (גרוגרות)? בשלב זה הגמרא לא מתייחסת לזה עדיין).
   ב"ה –
   1. (תוס' – יכלו לומר שב"ה כחכמים שאדם מוציא דבריו לבטלה, ובעצם לא התכוון לכלום, אבל לא רצו להעמיד את המחלוקת במחלוקת תנאים (כי אז ר"מ רק כב"ש),
      ולכן מכאן והלאה אנחנו כאמור מתעלמים מחכמים של ר"מ)
   2. גם ב"ה כר"מ (לא מוציא דברי לבטלה), אבל גם כרי"ס, שמתייחסים גם לסיפא,
      והסיפא מבטלת את הרישא – נדר ופתחו עמו.

(במקרה של ערך – אין רישא וסיפא, אבל כאן יש, וצריך להתייחס גם אליו)

2. אז עכשיו נחזור לב"ש – למה הם מתעלמים מהסיפא?

(תוס' – ולא ניתן לומר שהם כר"י (תפוס לשון ראשון), כי אצלנו אין סתירה של ממש בין הרישא לסיפא, וגם ר"י יודה שצריכים להתייחס לסיפא)

ב"ש (כאמור – כר"מ (לא מוציא דבריו לבטלה), וכרי"ס (מתייחסים גם לסיפא))
אלא שהם מבינים שמה שקרה זה שהוא תחילה התכוון לנזיר, ואז התחרט, וב"ש סוברים שא"א להתחרט.

וב"ה –

1. תוס' – יכלו לומר שיכול להתחרט,

אבל זה רק יסביר למה הוא לא נזיר, אבל למה הוא גם לא נדור?

1. ב"ה כר"ש – שלא התנדב כדרך המתנדבים, ולכן הוא לא נזיר ולא נדור.
2. (עקרונית אפשר להסביר שלב"ה הוא כלל אל התכוון להתחרט, ולכן זה נדר ופתחו עמו. וכך אולי יבין רי"ח להלן, שהבין שב"ה לאו דווקא כר"ש).

(דילוג ט: 1+ עד ט: 4+)

דעת ר' נתן 2 + ר"י במשנה

ב"ה – כמו במשנה – לא נדור ולא נזיר.
ב"ש – נזיר הוא בטוח לא, ואם אמר שהתכוון לנדר – אז הוא נדור.

כאן ההנחה שזה לא שהוא התחרט, אלא התכוון לאחד מהם
(כי כאמור: כר"מ שלא מוציא דבריו לבטלה, וכרי"ס שגם בגמר דבריו נתפס) –
אם התכוון לנזירות – זה נדר ופתחו עמו ולא תופס,
אם התכוון לנדר – זו אמנם לא הדרך הרגילה לנדור אבל זה תופס, ולא כר"ש (לא משנה שזה לא כדרך המתנדבים).

(חזרה ל – ט: 1+)

דעת ר' נתן 1 – דתניא –

ב"ש – אם פירש לנדר – נדור, ואם לא – נזיר,
ב"ה – כמו ב"ש שמאי בדעה הקודמת (נזיר הוא בטוח לא, ואם אמר שהתכוון לנדר – אז הוא נדור).

סברות:

ב"ה – כמו ב"ש בדעה הקודמת (ושוב – לא כר"ש).
ב"ש – אם לא פירש – אז מניחים שהתחרט אך לא יכול להתחרט (כמו דעה 1).
ואם פירש לנדר – אז התכוון לנדור ותופס (שלא כר"ש).

(ט: 7+)

חלק ב – תנן התם – הרי עלי מנחה להביא מן השעורים

רבנן – יביא מנחה רגילה (חיטים)
ר"ש – לא יביא כלום, שלא התנדב כדרך המתנדבים.

טעם רבנן שתופס (וטעם ר"ש שלא) –

חזקיה – כב"ש (וכמו שהסברנו – שהתכוון לחזור בו, וא"א לחזור בו),

ואילו לר"ש (כב"ה) – לא תופס, כי לא התנדב כדרך המתנדבים,
(ולב"ה ניתן גם לומר – כי יכול לחזור בו)

(ט: רבע תחתון)

ורי"ח מחזק את חזקיה – אל תחזור בך!
ייתכן שבאמת גם בעדשים – תופס לפי חכמים,
ולמה הוזכר שעורים ולא עדשים? לא מיבעיא קאמר:

לא מבעיא עדשים – שברור שאין מנחה משעורים, ברור שהתכוון לחזור בו, וא"א לחזור ולכן תופס,

אבל בשעורים – אולי באמת התכוון לכך, ואז לא יתפוס, קמ"ל שגם כאן התכוון לחזור בו, ותופס.

רי"ח – רבנן מסתדרים גם לב"ה:

כי כאן לא מדובר שהתכוון לחזור בו, אלא מסביר שטעה,
לרבנן – מקבלים את ההסבר שלו,
לר"ש – אפילו שמקבלים את ההסבר, בכ"ז לא תופס, כי לא התנדב כדרך המתנדבים.

(ט: אמצע)

ובסוף חזקיה חזר בו והסכים לרי"ח,
כי המשנה דיברה דווקא על שעורים ולא על עדשים למשל,
מכאן שזה דווקא שעורים – כי בזה אכן יכול לטעות (שהרי יש מנחת שעורים).

[הערה:
אם גם רבנן כב"ה, אז איך נסביר את ב"ה במשנה שהוא לא נזיר ולא נדור? הרי לעיל הסברנו שב"ה כר"ש?

1. אולי לרי"ח לפי ב"ה במשנה לא התכוון לחזור בו, ולכן זה נדר ופתחו עמו ולא תופס גם בלי ר"ש, ורק לב"ש נבין שהתכוון לחזור בו, וכפי שכתבנו לעיל.
2. אולי רי"ח לא התכוון לומר שב"ה כרבנן ולא כר"ש, אלא רק התכוון לומר שרבנן יכולים להסתדר גם עם ב"ה במשנתנו, כי המשנה שלנו והמשנה שם דיברו על מקרים אחרים.