השיעור בחסות קרתא – יזמית נדלן והתחדשות עירונית, שמציעה למשקיעים קטנים ובינוינים השקעות בפרויקטים אותה היא יוזמת, עם בטוחות טובות.
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נזיר דף יג
(יב: במשנה למטה – יג: במשנה)
א. משנה (בשילוב הגמרא)
הריני נזיר לכשיהיה לי בן – נזיר רק אם נולד בן חי.
ולא בת, טומטום או אנדרוגינוס (כי התכוון רק לבן ודאי),
החידוש – שלא אומרים שהתכוון ב"בן" ל"לכשאבנה" כולל בנות.
הריני נזיר לכשיהיה לי ולד –
- נזיר גם אם נולד בת, טומטום או אנדרוגינוס.
החידוש – שלא אומרים שהתכוון דווקא לולד חשוב (בן).
- הפילה אשתו, ויש ספק –
האם מראש היה נפל (לא כלו חודשיו) – ואז לא נחשב,
או שהיה בן קיימא ומת מסיבה אחרת – ואז נחשב.
מה עושים?
ת"ק – לא נזיר,
גמרא – שלא התכוון למצב של ספק, כשיטת ר"י שראינו בדף ח. לגבי כרי.
ר"ש – הוא נזיר מספק (כשיטת ר"ש שם)
וכדי שיוכל גם לסיים את הנזירות יעשה נזירות על תנאי (אם בן קימא – נזיר מכח הנדר הראשון, אם לא – עכשיו הוא נוזר נזירות חדשה).
ואם ילדה אח"כ בהריון אחר ולד חי –
ת"ק – מקודם לא היה נזיר, ועכשיו הוא נזיר.
ר"ש – שוב יעשה נזירות על תנאי (אם מקודם היה נדבה, עכשיו חובה, ולהפך).
(יג. באמצע)
ב. בעא מיניה רבי אבא מרב הונא – מה אם ילדה ולד נוסף חי מאותו הריון (תאום)?
האם זה מעיד שבעצם גם הראשון שמת היה בן קיימא, או שייתכן שתאום אחד כלו חודשיו ותאום שני לא כי טיפה אחת נקלטה מאוחר יותר (תוס').
(ומדובר שכבר הפריש קרבנות עבור הראשון לפני שנולד השני).
מה זה משנה?
לר"ש זה אכן לא משנה – שהרי ממילא הוא צריך לעשות נזירות מספק גם על הראשון וגם על השני עם תנאי, אז מה שהפריש ילך לנזירות הראשונה.
לר"י זה קצת משנה – כי אמנם על הראשון לא צריך להיות נזיר, והקרנות לכאורה חולין ויכול להשתמש בהם לנזירות על הולד החדש, אבל כיון שעכשיו יש סיכוי טוב שבכ"ז הראשון כן היה בן קיימא – אז גם עכשיו עוד לפני שיפריש את הקרבן עבור הנזירות השנייה – הבהמות אסורות בגיזה ועבודה מספק.
תיקו.
(יג. 7-)
ג. ראובן נדר שאם יוולד בן יהיה נזיר, ושמע שמעון ואמר
ועלי – ספק אם התכוון שלראובן יהיה בן או לעצמו,
ואני – גם אם ב"ועלי" התכוון לעצמו, אולי כאן התכוון לראובן
ואם ראובן אמר את זה ללוי – אולי בקודמים שמעון התכוון לראובן כי לא נעים לא, אבל עבור לוי שלא נמצא פה – שמעון התכון לעצמו.
תיבעי.
