לזכות מיזם החייאת מדרשיית נועם,
שמסתיים מחר בערב (יום שני)
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נזיר דף לה
(לה. באמצע עד לה: 4-)
המשך רבנן ור"א
חלק א – איפה גם לר"א יש פרט-כלל-פרט (שהוא כעין הפרט)?
כלומר,
בכלל פרט כלל, ר"א דורש את זה כריבוי מיעוט ריבוי.
בפרט וכלל, ר"א דורש כמיעוט וריבוי (כמו במקרה שלנו, כי לדעתו הפרט האחרון תפוס לראב"ע)
אבל בפרט כלל פרט – גם ר"א מודה שזה פרט כלל פרט (כעין הפרט), ולא מיעוט ריבוי מיעוט.
אז שואלת הגמרא – איפה יש לו דרשה כזו?
- ר' אבהו – לגבי שומר שכר –
"כִּי־יִתֵּן אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ־שׁוֹר אוֹ־שֶׂה וְכׇל־בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ־נִשְׁבַּר אוֹ־נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה" (שמות כב, ט). לגירסת תוס' –
פרט – חֲמוֹר אוֹ־שׁוֹר אוֹ־שֶׂה
כלל – וְכׇל
פרט – בְּהֵמָה לִשְׁמֹר
ודורשים שצריך כעין הפרט – דבר שמיטלטל (בניגוד לקרקע) וגופו ממון (בניגוד לשטר).
- רבא – לגבי קרבן עולה
"וְאִם־מִן־הַצֹּאן קׇרְבָּנוֹ מִן־הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן־הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ" ויקרא א, י)
פרט – וְאִם־מִן (חלק מהצאן ולא כולו)
כלל – הַצֹּאן (כל הצאן)
פרט – מִן־הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן־הָעִזִּים
ומכאן מצמצמים שרק צאן שלא נעברה בו עבירה בגופו – נרבע.
(אבל עבירה שלא בגופו (חרישה בכלאיים) – מותר).
- רב יהודה מדיסקרתא – למה לא למדת מתחילת הפרק –
אָדָם כִּי־יַקְרִיב מִכֶּם קׇרְבָּן לַה' מִן־הַבְּהֵמָה מִן־הַבָּקָר וּמִן־הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת־קׇרְבַּנְכֶם׃ (פסוק ב)
פרט – מִן
כלל – הַבְּהֵמָה (=בהמות (מבויתות) וחיות (בר))
פרט – מִן־הַבָּקָר וּמִן־הַצֹּאן
ודורשים כעין הפרט – רק בהמות מבויתות ולא חיות בר,
לכן מרבים שור בר (כי בדר"כ שוורים מבויתים)
אך צבי לא (כי נחשב חיה, כי בדר"כ לא מבויתת).
דוחה רבא – כיוון שהכלל (בהמה) כולל בהמות + חיות,
הרי שהפרט (מן הבהמה) מצמצם את שניהם, ולא יכול להיות שיצמצם את כל החיות!
אך דוחה רב יהודה מסיקרתא את הדחייה – כמו שהפרט האחרון זה רק בהמות (בקר וצאן), גם בפרט הראשון הכוונה להשאיר רק בהמות.
(לה: 3+)
חלק ב – איפה מצאנו שרבנן דורשים כלל-פרט-כלל כעין הפרט –
דתניא – "ונתת הכסף בכל אשר תאווה נפשך, בבקר ובצאן וביין ובשכר, ובכל אשר תשאלך נפשך"
כלל – בכל אשר תאווה נפשך
פרט – בבקר ובצאן וכו'
כלל – ובכל אשר תשאלך נפשך
ודורשים כעין הפרט –
שהם "פרי מפרי" – גדלים ממשהו שקדם להם
וגידולי קרקע – גדלים או ניזונים מהקרקע.
לרבות – עופות,
ולמעט – דגים, מים, מלח
ואילו לר"א (ריבוי-מיעוט-ריבוי) – מרבים גם דגים, ורק ממעטים יין ומלח.
(לה: שליש)
חלק ג – הסבר מבנה הלימודים שראינו:
- A. בכלל-פרט-כלל – למה צריך את הכלל האחרון?
בלעדיו היינו אומרים "אין בכלל אלא מה שפרט",
הפרט האחרון הוא זה שמרבה את הדומה לפרט.
- B. בפרט-כלל-פרט – למה צריך את הפרט האחרון?
בלעדיו היינו מרבים הכל – "נעשה הכלל מוסף על הפרט",
הפרט האחרון הוא זה שמצמצם רק למה שדומה לפרט.
(כמו שראינו אתמול).
- C. יוצא שכלל פרט וכלל דומה לפרט וכלל ופרט (שבשניהם – כעין הפרט). אז מה ההבדל?
בכלל פרט וכלל – מספיק דמיון בצד אחד
בפרט כלל ופרט – צריך דמיון בשני צדדים
- D. מה ההבדל בין בפרט וכלל לבין מיעוט וריבוי, הרי בשניהם מרבים הכל?
פרט וכלל – נרבה גם עלין ולולבין
(זה אם היה רק פרט וכלל.
בפועל לפי רבנן יש פרט כלל ופרט, ולכן לא מרבים עלים ולובים כי לא דומים לפרט, כמו שראיונ אתמול).
מיעט וריבה – רק לולבין ולא עלין (קשים. עלים רכים כן מרבים, כמו אתמול (תוס')).
