סיכום הדף יומי, גמרא חולין טו
(טו. שורה 4 – טו: במשנה)
מעשה שבת ומוקצה
א. סיכום השיטות במעשה שבת, ולמה לא מעמידים המשנה כמותם?
|
| ר"מ | ר"י | רי"ח הסנדלר |
שוגג | לאחרים | מותר
| אסור בשבת | אסור בשבת |
לו | אסור לעולם (קנס) | |||
מזיד | לאחרים | אסור בשבת | אסור בשבת | אסור לעולם |
לו | אסור לעולם (קנס) | |||
למה לא העמידו כמותו |
| כי המשנה גם בשוגג (כיו"כ) |
| כי משמע שגם לו מותר אחרי שבת ("כשרה"). |
איך העמידו כמותו |
|
| הרי כתוב "מתחייב בנפשו" – משמע מזיד. |
|
לסיכום –
העמדנו המשנה כר"י ובשוגג (ולכן אסור רק בשבת לכולם),
ואין כאן מוקצה כי מיועד לאכילה ואין מוקצה מחמת איסור כשלא דחה בידיים.
ב. תני תנא קמי דרב – כר"מ – המבשל בשבת במזיד יאכל בשוגג לא יאכל.
ורב השתיק אותו.
למה רב השתיק?
A. כי סובר כר"י.
דחייה – 1. זאת לא סיבה להשתיק. 2. הרי בעצמו פסק כר"מ (ורק לציבור הורה כר"י).
(ואין לומר ששם זה היה בציבור, כי ממילא לא יקשיבו לאותו תנא).
(קשה – הרי אתמול ראינו שהסביר את המשנה כר"י)
B. ר"נ בי"צ – התנא דיבר על שוחט,
ורב השתיקו כי ר"מ הקל רק במבשל, אך בשוחט זה מוקצה.
(אפילו שלא דחאו בידיים, בניגוד לסוגיה בתחילת העמוד).
דיון על ר"נ ברי"צ –
1. קשה – הרי משנתנו בשוחט, והעמדנו אותה כר"י ולא כר"מ –
כלומר שאין בעיית מוקצה אלא רק מעשה שבת.
תשובה – מדובר שהיה שם חולה מע"ש (לכן אין מוקצה) שנתרפא בשבת (לכן יש מעשה שבת).
(טו: 3 +)
2. מקור לחלוקה בין שוחט למבשל לעניין מוקצה
רב אחא/רב יצחק בר אדא בשם רב –
שוחט – מוקצה, מבשל – לא מוקצה (ומותר לבריא).
[ורב פפא – זה גם יכול להתהפך – קצץ דלועים ובישל – מוקצה, היה חולה מבעוד יום – אינו מוקצה]
[האם למעשה מותר להאכיל לבריא? (כשאינו מוקצה)
בשוחט – כן,
במבשל – רב – כן (כנ"ל), רב דימי מנהרדעא – לא (שמא יבשל יותר ממה שהחולה צריך, חשש שאין בשחיטה- שהרי בהמה אחת מספיקה להרבה)].
3 Responses
בטבלא למה לא העמידו כריה"נ כי משמע שגם לו מותר אחרי שבת, צריך להדגיש שמשמע במשנה, ולא שלריה"נ מותר אחרי שבת
RE: חולין דף טו – גמרא דף יומי
לעניות דעתי בדף טו הוחלף בטעות בין שוגג למזיד בתני תנא קמי דרב, גם בתרשים וגם בהסבר המוקלט.
יישר כוחכם
RE: RE: חולין דף טו – גמרא דף יומי
תודה, באיזה דקה בשיעור?