הלימוד מוקדש לתשובה שלמה מאהבה למור מנשה בן דבורה
ולהבדיל,
לרפואת שלמה בן מרים דהן
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא מציעא דף יג
תקציר הדף
מצא שטר חוב – לרבנן לא מחזיר א"פ, לר"מ – אם יש אחריות נכסים לא מחזיר, אם אין – מחזיר. הסבר ר"מ:
גישה א (גמרא ור' יוחנן) – הלווה מודה בהלוואה, ובכל זאת לא יחזיר כשיש אחריות או (ר' אסי) שמא יגבה נכסים שנמכרו בין החתימה להלוואה, או (אביי) שמא עשו קנוניה כדי לגבות מנכסים שנמכרו.
גישה ב – שמואל ור"א – הלווה לא מודה בחוב, ולפי ר"מ מחזיר לו בשטר בלי אחריות, כי ממילא השטר לא שווה יותר מפיסת הנייר שבו.
טבלה מסכמת – "סוגיית מצא שטר חוב"
(הטבלה נכתבה משמאל לימין, אך לחץ הזמן לא מאפשר לי לסדר זאת)
חכמים | ר"מ | ||||
אין אחריות – לא מחזיר | יש אחריות – לא מחזיר | אין אחריות – מחזיר | יש אחריות לא מחזיר | ||
ר' יוחנן – גם בשטר בלי אחריות גובה ממשועבדים, לכן החשש קיים | כמו ר' מאיר | פשוט, הרי הודה ואין ממה לחשוש | שמא יגבה מנכסים שנמכרו בין החתימה להלוואה | ר' אסי | גישה א – הלווה מודה |
שמא באמת פרע ועושים קנוינא לגבות מנכסים שנמכרו | אביי | ||||
לפי כולם לא מחזיר – כיוון שלא מודה | ר' יוחנן | ואם לא מודה | |||
(ר"א) – שטר בלי אחריות כן שווה -יכול לגבות מבני חורין | פשוט, שהרי מודה | באמת לא אמור להחזיר, אלא ששטר בלי אחריות לא שווה כלום ולכן מחזיר | פשוט, שהרי לא מודה | שמואל ור"א | גישה ב – הלווה לא מודה |
לפי כולם כן מחזיר (ולא חוששים לפירעון וקנוניא או שהלווה לא צמוד לחתימה) | ר"א | ואם כן היה מודה |
סיכום הדף:
חלק א – הקדמות לגבי שעבוד נכסים
- שטרות –
שטר עם אחריות נכסים – אם הלוותי לך כסף בזמן שהיתה לך קרקע הקרקע משועבדת לחוב, ולכן גם אם אח"כ מכרת את הקרקע – אני יכול לגבות את החוב מהקרקע.
שטר בלי אחריות נכסים – ההבנה המקובלת:
גובה מנכסים בני חורין (קרקע שעדיין אצל הלווה),
אבל לא מנכסים משועבדים (מהקונה),
בגמרא היום נראה עוד שתי דעות:
- מצד אחד לחומרא – לא גובה אפילו מנכסים בני חורין.
- מצד שני לקולא – גובה גם ממשועבדים!
- מתי מתחילה ההתחייבות בשטר –
חתמנו על שטר ההלוואה בניסן, אבל את הכסף עצמו הבאתי לך רק אחרי חצי שנה בתשרי
נפק"מ – אם בינתיים הלווה מכר את הקרקע שלו:
אם ההתחייבות מהחתימה (ניסן) – הקרקע משועבדת למלווה,
אם ההתחייבות רק מנתינת הכסף (תשרי) – הקרקע הזו לא משועבדת.
שלוש דעות:
- הדעה המקובלת – מנתינת הכסף (תשרי), והקרקע לא משועבדת.
- רב אסי – עקרונית מנתינת הכסף, אא"כ עשינו הקנאה בשטר, שאז זה מחתימת השטר.
- אביי – זה תמיד מחתימת השטר (גם בלי הקנאה).
ויוצא מזה – האם אסור לעשות פער זמן בין החתימה לבין נתינת הכסף –
אם השעבוד מתחיל מהחתימה (אביי) – מותר,
כי באמת מותר לי לגבות מהקרקע שמכר בין החתימה לנתינת המעות,
אבל אם השעבוד מתחיל בנתינת המעות (שאר הדעות) – אסור,
כי חוששים שאני אגבה מהקרקע הנ"ל שלא כדין.
חלק ב – המשנה – מצא שטר חוב[1]
חכמים – לא מחזיר למלווה
ר"מ – אם יש אחריות נכסים – לא מחזיר, אם אין אחריות – מחזיר למלווה
ומקשה הגמרא – מה זה משנה אם יש אחריות?
זה צריך להיות תלוי האם הלווה מודה שהייתה הלוואה!
ונראה שתי גישות:
בעמוד א – רוב העמוד זה גישה א, ובסוף שמואל (גישה ב)
בעמוד ב – ר' אלעזר (גישה ב), ורי"ח (גישה א),
(לא להתבלבל, באמת זה רק 2 גישות)
גישה א – אכן מדובר שהלווה מודה בחוב,
(אם לא מודה – ודאי שלא יחזיר)
ולמה לר"מ לא מחזירים למלווה כשיש אחריות –
- כי אולי היה פער זמן בין הכתיבה להלוואה, ואז אולי יגבה מנכסים שנמכרו באמצע שלא כדין.
אז למה בשאר שטרות שלא אבדו אתה לא חושש?
תשובה – סתם כך לא חוששים, אבל כאן כיוון שכבר נפל יש ריעותא.
והרי מותר שיהיה פער זמן?
רב אסי (כאמור בהקדמה) – אסור שיהיה פער, ורק מותר אם עשו הקנאה על השטר (שאז ההתחייבות אכן מתחילה מחתימת השטר).
אך אביי דוחה – תמיד מותר פער זמן (כאמור בהקדמה, שההתחייבות מתחילה בשטר)
- אלא אביי – כי אולי הלווה והמלווה עשו קנוניא
כלומר אולי הלווה כבר החזיר, ועושים כאילו שלא – כדי שיוכל לגבות ממשועבדים ואז יחלקו ביניהם.
ונדלג לרי"ח בעמוד ב –
למה חכמים חולקים ואומרים שבכל מקרה לא יחזיר –
הרי אם אין אחריות לא יכול לגבות ממשועבדים, ואז אין את שתי החששות!
רי"ח – לדעתם גם שטר ללא אחריות נכסים אפשר לגבות איתו ממשועבדים (כמו בהקדמה), ולכן לא יחזיר.
ולסיום ברייתא כרי"ח בגישה א –
- גם שטר ללא אחריות גובים מבני חורין
- וחוששים לפרעון וקנוניה
גישה ב (שמואל) – מדובר שהלווה לא מודה,
(אם הלווה מודה – מחזירים למלווה, ולא חוששים לפער זמנים או לקנוניא,
אלא מדובר שלא מודה)
ולפי זה מובן למה לא להחזיר לו:
ולמה לר"מ אם אין אחריות נכסים כן יחזיר – כי לשמואל שטר כזה ממילא לא שווה כלום (כמו בהקדמה), ומחזירים לו שיעשה עם זה כיסוי לצלוחית שלו.
ואילו לחכמים לא מחזירים בכל מקרה –
מסביר ר' אלעזר – כי חכמים כמו הדעה המקובלת, שהשטר עדיין שווה משהו – כי ניתן לגבות איתו מנכסים בני חורין.
[1] ראינו דיון דומה בדף ז. חלק ב.
תקציר הדף
מצא שטר חוב – לרבנן לא מחזיר א"פ, לר"מ – אם יש אחריות נכסים לא מחזיר, אם אין – מחזיר. הסבר ר"מ: גישה א (גמרא ור' יוחנן) – הלווה מודה בהלוואה, ובכל זאת לא יחזיר כשיש אחריות או (ר' אסי) שמא יגבה נכסים שנמכרו בין החתימה להלוואה, או (אביי) שמא עשו קנוניה כדי לגבות מנכסים שנמכרו. גישה ב – שמואל ור"א – הלווה לא מודה בחוב, ולפי ר"מ מחזיר לו בשטר בלי אחריות, כי ממילא השטר לא שווה יותר מפיסת הנייר שבו.
טבלה מסכמת – "סוגיית מצא שטר חוב"
(הטבלה נכתבה משמאל לימין, אך לחץ הזמן לא מאפשר לי לסדר זאת)
חכמים | ר"מ | ||||
אין אחריות – לא מחזיר | יש אחריות – לא מחזיר | אין אחריות – מחזיר | יש אחריות לא מחזיר | ||
ר' יוחנן – גם בשטר בלי אחריות גובה ממשועבדים, לכן החשש קיים | כמו ר' מאיר | פשוט, הרי הודה ואין ממה לחשוש | שמא יגבה מנכסים שנמכרו בין החתימה להלוואה | ר' אסי | גישה א – הלווה מודה |
שמא באמת פרע ועושים קנוינא לגבות מנכסים שנמכרו | אביי | ||||
לפי כולם לא מחזיר – כיוון שלא מודה | ר' יוחנן | ואם לא מודה | |||
(ר"א) – שטר בלי אחריות כן שווה -יכול לגבות מבני חורין | פשוט, שהרי מודה | באמת לא אמור להחזיר, אלא ששטר בלי אחריות לא שווה כלום ולכן מחזיר | פשוט, שהרי לא מודה | שמואל ור"א | גישה ב – הלווה לא מודה |
לפי כולם כן מחזיר (ולא חוששים לפירעון וקנוניא או שהלווה לא צמוד לחתימה) | ר"א | ואם כן היה מודה |
5 Responses
בדף הזה תקנתנם את התקלה אבל בדפים
הקודמים עדיין מופיע בסיכום הדף הסיכום של דף ח. כדאי לתקן גם שם. תודה!
תודה, תיקנו עכשיו בשאר
RE: בבא מציעא יג – הדף היומי
בטבלא זה כתוב בצורה שחסר אותיות
ישר כח !!
תימצות נפלא , טוב לחזרה על הדף.
שלום אלעד,
תודה על החיזוק.
תעשה מצווה ותשלח לחבריך או למי שרלוונטי על אודות האתר. תזכה למצוות!