Download

{enclose chulin_033.mp3}

סיכום הדף יומי, גמרא חולין לג

(לב. משנה שנייה – לג. במשנה)

א. פסק את הגרגרת (פסול עיקור)

[יש דיונים בראשונים עד כמה הסוגיה מדברת גם על הוושט, אנו כאן נתעלם מהוושט].

סתירה –
במשנה כאן – פסק את הגרגרת, בין לפני שחיטת הוושט בין אחרי – ר"ע – טריפה (סימן אחד בכשרות מספיק כדי שלא תהיה נבילה (ר' פרץ)), ר' ישבב – נבילה (והודה ר"ע).
במשנה בדף מב. – פסוקת (רוב) הקנה/ושט – טריפה.

תירוצים:

1. רבא – לשנות את משנתנו – יש לחלק – פסק לפני הוושט– טריפה, פסק אחרי הוושט – נבילה.
דחייה – משנתנו מדברת בפירוש בין לפני בין אחרי (יש שני מצבים, וכתוב "ואחר כך").

2. רבא – לשנות את המשנה שם – שמתכוונת לנבילה.
ולמה לא הזכירה עוד מקרי נבילה (גיסטרא, ניטל הירך)? כי הזכירה רק נבילות שמטמאות רק לאחר מיתה.

(יש מחלוקת ראשונים האם גם נקובת הוושט היא נבילה, או שהיא רק טריפה).

3. ר"ל – שתי המשניות נכונות – (בכל מקרה החתך קדם) אם שחט שלא במקום החתך – טריפה, חתך במקום החתך (נחשב שלא חתך הקנה) – נבילה.
דחייה – בכל מקרה נבילה לר"ל, שהרי ר"ל אמר שאם חתך הקנה ואז נטרפה הריאה, אינה טריפה כי כבר נחשב חתוך (רבא לקמן ב), ולכן כאן אם הקנה כבר חתוך ברובו – יש כאן רק סימן אחד וזה נבילה.

4. ר' חייא ב"א – רי"ח – המשנה במב. כר"ע לפני שחזר בו.

ב. גופא – טריפה בין סימן לסימן

ר"ל – שחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה – כשירה לאכילה.

הסברים:
רבא – דווקא הריאות, כי נחשב שהריאות כבר מנותקות.
ר' זירא – כי "אין טריפה לחצי חיות" (רש"י).

נפקא מינות:

1. שחט הקנה ואז נעשה נקב במעיים (ולא בריאות) –
לרבא – לא כשר,
לר' זירא – כשר.

ולכאורה חזר בו ר' זירא –
שהתלבט לגבי המקרה הנ"ל של נקב במעיים אחרי סימן ראשון אם נבילה או טריפה (האם עדיין נחשב שהייתה כאן שחיטה אחת) – אבל ברור שאסור באכילה.
רב אחא בר רב – אולי לא חזר בו, ורק התלבט בתוך דעת רבא.

2. אכילת בשר מפרכסת לגוי, ואכילת מעיים –
רב אחא בא יעקב – גוי אסור במעיים של שחיטה כשירה –
הנחות: א. הדין של רבא נכון גם לגבי הוושט – שאחרי שחיטת הוושט המעיים נחשבים מנותקים. ב. גוי אסור בבשר מפרכסת (אפילו שנשחטה כדין), כי תלוי במוות.

אבל – יש ברייתא (ורב אידי בר אבין) – שחולקת על הנחה ב, וגם לגוי מותר (לגבי בשר מבית השחיטה), כי אם נשחט – אז השחיטה קובעת גם לגוי, וממילא מותר לו גם מעיים.