לעילוי נשמת מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה
לעילוי נשמת יוסף בן קלרה הכהן ז"ל
ולעילוי נשמת שירי נגארי הי"ד בת אסתר מרים וטוביה יבלט"א
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי גיטין דף מו
(מה: במשנה – מו: במשנה השנייה)
משנה
א. יש מצבים שגזרו שאם גרש את אשתו – לא יחזירנה:
- משום שם רע (שמועה שזינתה)
- משום שנדרה.
- (במשנה הבאה) – שהיא אילונית
ב. למה גזרו? בגמרא יש שתי סברות:
- משום קלקול – שמא תינשא לאחר, ואז השמועה תתברר כלא נכונה או יפר את הנדר – ויאמר הבעל שאם היה יודע כך לא היה מגרשה, ואז הגט יתבטל למפרע ובניה ממזרים.
ולכן גזרו שלא יוכל להחזירה, כדי שאם גירש לא יוכל לטעון "אני באמת לא רציתי לגרש ורק גרשתי בגלל הנ"ל", כי כיוון שהזהירו אותו שזה סופי – סימן שלא מחבב אותה ורצה לגרשה בכל מקרה.
- קנס – שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בנדרים ועריות.
ג. נפק"מ – באיזה נדרים לא יחזיר:
(דעת ת"ק לא ברורה – ולכאורה אוסרים בכל נדר,
אבל דעת ר"י, ומולם ר"מ ור"א ברורה, כדלקמן)
משום קנס –
ר"י – גזרו רק בנדרה בפני רבים, שזה נדר שלא ניתן להתיר ולכן חמור יותר.
משום קלקול – (ואז האיסור דווקא בנדר שלא בפני רבים – שניתן להפר אותו (וכך יוכל לטעון שאילו היה יודע לא היה מגרש)
ר"מ – גזרו רק בנדר שצריך חקירת חכם (והבעל לא יכול להפר בעצמו) – כי על זה יוכל לטעון שלא ידע שניתן להפר,
אבל נדר שיכול להפר – ברור שהוא יודע ולא יוכל לטעון שלא ידע.
ר"א – גזרו בשניהם:
שלושה שלבים:
a. מבחינת הסברא שייך לגזור בשניהם (בשניהם יוכל לומר שלא ידעתי),
b. אלא שבנדר שצריך חקירת חכם בפני עצמו לא היו גוזרים – כי לא באמת היה הולך איתה לחכם כי לא רוצה שתתבזה בבי"ד (ואילו לר"מ לא אכפת לו (גמרא)).
c. אמנם בפועל גזרו גם על זה – אטו נדר שיכול להפר בעצמו.
גמרא –
א. רב נחמן – שתי גרסאות (בדעת ת"ק) לגבי האמירה בשעת הגירושין:
- האיסור להחזירה דווקא אם אמר בפירוש שמגרשה משום שם רע/נדר.
סברא: טעם האיסור משום קלקול – ולכן אם הצהיר כך יוכל לטעון שלא ידע וכו'.
ומביאים ברייתא של ר"מ שהטעם קלקול
- האיסור בכל מקרה, אלא שכשמגרשה צריך לומר לה למה מגרשה
סברא: הטעם משום קנס, וצריך לומר לה כדי לביישה (זה חלק מהקנס).
ומביאים ברייתא של ר' אלעזר ברי"ס שהטעם משום קנס.
(מו. מתחת לאמצע)
ב. ר"י – רק בנדר שנעשה ברבים לא יחזיר כי הוא חמור יותר כי אין לו הפרה
- מקור שאין לו הפרה – "וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה" (יהושע ט, יח)
מכך שלא הפרו את השבועה.
ואילו רבנן[1] (שסוברים שגם נדר בפני רבים ניתן להפר) –
באמת יכלו להורגם (גם בלי להפר נדר, אלא פשוט כי שיקרו להם וזאת שבועת טעות),
וזה שלא הרגום זה משום קידוש ה'.
- מה נחשב רבים?
ר"נ – שלושה ("ואישה כי יזוב זוב דמה ימים רבים" ושם הכוונה לשלושה ימים)
רי"צ – עשרה (בפסוק הנ"ל – כי נשבעו להם נשיאי העדה" – ועדה זה עשרה).
ג. הסבר ר"מ ור' אלעזר
ר' אלעזר – אדם לא רוצה שאשתו תתבזה בבי"ד להתיר נידרה, ומעדיף לגרש אותה
ולכן לא יוכל לטעון שאם היה יודע היה מפר לה בבבי"ד.
ר"מ – לא אכפת לו שתתבזה, וכן היה מפר לה בבי"ד.
(מו. 4-)
ד. סיום המשנה – רי"ס בר"י – מעשה בצידן
באחד שאמר לאשתו: "קונם אם איני מגרשך", וגרשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה,
מפני תיקון העולם.
- A. איך זה קשור למשנה (שהבעל נדר, ולא האישה)?
חסורי מחסרא: במה דברים אמורים (שלא יחזיר) – כשנדרה היא,
אבל אם נדר הוא לגרשה – יכול לגרש ולהחזיר
שהרי לכאורה צריך לאסור:
משום קלקול – אם גירשה והלכה והתחתנה עם אחר, יוכל לטעון שאילו ידע שיכול להפר את הנדר לא היה מגרשה.
הוא לא יכול לטעון שלא ידע שיכול להפר:
כי לגבי הפרת הבעל – זה שייך רק בנדר של אישה ולא שלו עצמו,
ולגבי הפרת חכם – רק באישה יכול לטעון "אילו הייתי יודע", כי כיוון שרואה שלא הלכה היא עצמה לחכם אז מניח שאין לה פתח. אבל בנדר של עצמו – ודאי שיודע שניתן ללכת לחכם.
שלא יהיו פרוצים –
בגברים אין חשש, כי הם לא נודרים הרבה כמו נשים.
- B. מה הבעל נדר ("קונם אם איני מגרשך")
רב הונא – הכוונה שאסר על עצמו את כל פירות העולם.
- C. והתירו לו להחזירה
פשיטא (הרי אין חשש, כנ"ל)?
מהו דתימא שנגזור שלא ירגיל עצמו בנדרים (משום ר' נתן שהנודר – כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב על הבמה), קמ"ל שלא קונסים.
- D. מפני תיקון העולם – למה זה מתייחס?
רב ששת – לרישא (שאם גירשה משום שם רע או נדרנית לא יחזיר, בגלל הסיבות לעיל (קלקול או קנס)).
רבינא – גם לסיפא (שאם נדר הוא – יחזיר),
והכוונה שאכן ברישא אסור משום תיקון העולם, ואילו בסיפא מותר כי אין כאן את הטעם של תיקון העולם.
(מו: במשנה)
ה. המשנה הבאה – המוציא אשתו משום אילונית
ר"י – לא יחזיר (חושש לקלקול – שיאמר שאילו ידע שתוכל ללדת ולא תשוב אליו לא היה מגרשה).
חכמים – יחזיר (לא חוששים לקלקול)
וקשה – הרי זה הפוך מהמשנה הקודמת (לגבי נדר)!
רבנן – גזרו בכל מקרה (גם נדר שלא בפני רבים) – משום קלקול
ר"י – גזרו רק בנדרה בפני רבים, שזה נדר שלא ניתן להתיר ולכן חמור יותר – משום קנס ולא חושש לקלקול
תשובות:
- שמואל – תהפוך את משנתנו
- לא צריך להפוך:
לגבי ר"י (אביי) – עקרונית חושש לקלקול כמו באילונית,
ורק לגבי נדר לא חשש כי:
בנדר שצריך חכם – סובר כר' אלעזר שלא רוצה שתתבזה בבי"ד
ובנדר שלא צריך חכם – סובר כר"מ שיודע שיכול להפר,
לכן שם גוזר רק בשום הקנס.
לגבי חכמים (רבא) – זה לא אותם חכמים,
אלא חכמים של אילונית הם בשיטת ר"מ שחשש קלקול זה רק כשעשה תנאי כפול,
ולפי"ז צריך לומר שר"מ שחושש לקלקול בנדר (כשצריך חכם) – מדובר שהיה תנאי כפול (אבל לא ממש מפורש, כי אם ממש מפורש אז ודאי שהגט בטל גם אם הבעל יודע שלא יוכל להחזירה).
[1] מניין לגמרא שרבנן חולקים על זה? הרי ייתכן שהם מסכימים שנדר בפני רבים לא ניתן להפרה, אלא שלדעתם החשש אינו קנס אלא קלקול, ולכן אוסרים להחזיר גם בנדר שלא בפני רבים.
אלא שאם כך, הרי שהיו צריכים להתיר בנדר שנעשה בפני רבים, שהרי ממילא לא יכול להפר אז אין חשש קלקול, אלא מכאן שחולקים גם בנקודה הזו – וגם נדר בפני רבים יכול להפר.
