השיעור גם לרפואת אחותי שירה שיינדל בת דינה הי"ו בתוך שאר חולי ישראל.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים וקריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי קידושין דף יז
(טז: 10- ("גופא") – יז: רבע תחתון)
חלק א – הענקה
א. גופא – באיזה סוג שחרור מעניקים
- A. הדעות והמקור
ת"ק – אלו מעניקים להם, היוצא ב: שנים, יובל, מיתת אדון, ואמה עבריה גם בסימנים.
אבל בורח ויוצא בגרעון כסף – לא.
מצד אחד יש ריבוי (תשלחנו… תשלחנו) – לרבות יובל ומיתת אדון וסימנים –
כִּי־יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ. וְכִי־תְשַׁלְּחֶנּוּ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם (דברים טו, יב-יג)
מצד שני יש מיעוט – " וְכִי־תְשַׁלְּחֶנּוּ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ" –
למעט בורח וגרעון כסף שלא אתה משלח אותו.
ר"מ – גם בגרעון כסף מעניקים
כן נחשב ששילוחו מעמך.
ר"ש – סה"כ יש ארבעה מקרים – שלושה באיש ושלושה באישה,
כי באיש אין סימנים ובאישה אין נרצע.
- B. שאלה לגבי בורח – הרי בברייתא כתוב צריך להשלים, אז שאחרי שישלים יעניקו לו!
עונה רב ששת – כאן מדובר שברח ופגע בו יובל (רש"י – למחרת!), שאד מצד אחד הוא זה שברח ולא היובל שחרר אותו, ומצד שני אין לו מה להשלים, ולכן לא מקבל הענקה.
(יז. 5+)
- C. אגב (בברייתא הנ"ל) – האם עבד חולה משלים?
- סתירה ותירוץ –
בברייתא א (הנ"ל) – לא משלים (מקור: "ובשביעית יצא" – גם אם חלה)
עונה רב ששת – כשעשה עבודות קלות (מעשה מחט)
והתניא (ברייתא ב) – אם חלה כל שש כן משלים,
עונה רב ששת – כשלא עשה כלום
- סתירה פנימית בברייתא ב (שלא עשה כלום), לגבי חלה 4 שנים (יותר מחצי) –
חלה 3 שנים – לא משלים, משמע שחלה 4 – משלים
לא עבד כלל – משלים, משמע שחלה 4 – לא משלים,
תשובה – חלה 4 משלים, כמו בחלה 6
(יז. שליש)
ב. כמה וממה מעניקים?
"וְכִי־תְשַׁלְּחֶנּוּ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹקיךָ תִּתֶּן־לוֹ" (דברים טו, יג-יד)
הדעות והמקורות:
ר"מ – 5 סלעים מכל סוג (צאן, גורן, יקב), שהן חמש עשרה.
- למה כתב – "שהן חמש עשרה"?
ללמד שאם הפחית ממין אחד יוסיף מהשני, כך שהסה"כ 15. - למה חמישה סלעים? גז"ש מבכור ("ריקם-ריקם" ("כל בכור בניך תפדה, ולא יראו פני ריקם") שנפדה בחמישה סלעים.
שאלות על הגז"ש:
- ואולי זה חמישה מהכל יחד?
תשובה – כיון שכתוב ריקם בהתחלה – דורשים את הגז"ש בנפרד על כל מין. - אולי נלמד גז"ש מעולת ראייה (הפשט של הפסוק בבכור) (=שתי כסף)?
תשובה – "אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹקיךָ" – מכאן שצריך לבחור באפשרות הגדולה.
ר"י – 30 סלעים – גז"ש נתינה נתינה משור שהורג עבד כנעני
בהענקה – "תִּתֶּן־לוֹ", בעבד – " שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו
למה לא לומד כר"ש נתינה מערכין (50)?
- תפסת מרובה לא תפסת
- עדיף ללמוד עבד מעבד
ר"ש – 50 סלעים – מערכין –
- אם כבר מערכין – למה הכי גדול?
תשובה – "אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹקיךָ" – עדיף את הסכום הגדול.
- איך לומד מערכין:
- הבנה ראשונה – גז"ש נתינה נתינה
(בהענקה – "תִּתֶּן־לוֹ", בערכין – "וְנָתַן אֶת־הָעֶרְכְּךָ")
אך קשה – למה לא לומד כר"י מעבד? (הרי יש את שתי הסברות של ר"י)
אלא באמת זה לא המקור.[1]
- גז"ש מיכה מיכה
(בהענקה (בעבד) – "וכי ימוך אחיך" (ויקרא כה), בערכין – " וְאִם־מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ")
שאלה על ר"י ור"ש – מה לומדים מ"מִצֹּאנְךָ וּמִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ"?
לכדתניא –
לרבות – אם היה רק צאן או גורן – היינו לומדים שדווקא או בע"ח או קרקע, לכן כתובים שניהם,
לרבות – ואם היה את שניהם – היינו חושבים שרק אותם, לכן כתוב "אשר ברכך" – מהכל
למעט – כיוון שכתוב גם יקב – מלמד שדווקא דבר שמתרבה, לאפוקי –
ראב"י – למעט פרידות (הכלאה של חמור וסוסה, ולא מוליד, אבל כסף כן רבה)
ר"ש – למעט כסף (אבל פרדות גדלות בגוף)
(יז: 2+)
ג. ת"ר – עוד לימוד מ"אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹקיךָ"
ת"ק – אם הבית התברך אז תן לו בונוס
(אבל את הבסיס בכל מקרה חייב – "הענק תעניק" – מכל מקום).
ראב"ע – רק אם הבית התברך צריך לתת!
(אז למה יש כפלות של "הענק תעניק"? דיברה תורה כלשון בני אדם).
(יז: 10+)
חלק ב – הורשה של עבד עברי
אם האדון מת – האם היורשים יורשים את העבדים?
עבד עברי – עובר לבן ולא לבת
אבל אמה עבריה, עבד נרצע, ועבד עברי אצל גוי – לא עוברים לאף אחד אלא משתחרר
מקורות
עבד עברי (עובר לבן ולא לבת) – ת"ר –
מצד אחד – יש מיעוט "ועבדך שש שנים" ולא ליורש,
מצד שני – "שש שנים יעבוד" – גם ליורש,
אלא – שעובר לבן, ולא לשאר יורשים.
ומה ראית?
לבן יש שני יתרונות – קם תחת אביו לייעוד אמה ולגאולת שדה אחוזה (שאם הגזבר מכר לבן לא יוצאת ממנו ביובל).
והרי גם לאח יש יתרון – שמייבם?
תשובות:
- בברייתא – עדיין הבן חזק יותר, שהרי האח מייבם רק אם אין בן
- הגמרא מציעה – לבן יש שני יתרונות ולאח אחד!
דחייה – זה לא באמת נכון,
כי גם לגבי שדה אחוזה הגמרא התלבטה אם ללמוד לבן או לאח, וגם שם בשדה וגם אצלנו בעבד בונים אחד על השני כיתרון, ממילא זה לא באמת יתרון… (ובסוף גם שם הכריעו בגלל ייעוד).
(יז: באמצע)
לא עוברים בירושה כלל:
- אמה עבריה –
"וְלָקַחְתָּ אֶת־הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאׇזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה־כֵּן"
וברור שאין הכוונה לרציעה (שנאמר – "ואם אמור יאמר העבד" – ולא האמה)
אלא בא להקישה לנרצע – שגם היא לא עוברת ליורשים.
והרי זה נצרך ללימוד אחר – שגם לה מעניקים?
תשובה – לומדים את שני הדינים ("לאמתך כן" – הענקה, "לאמתך תעשה כן" – שלא עוברת בירושה).
(יז: רבע תחתון)
- נרצע –
"ועבדו לעולם" – ולא את היורש.
- הנמכר לגוי –
"וחישב עם קונהו" – ולא עם יורשי קונהו.
[1] למה לא ענו גם כאן "אשר ברכך" – שהולכים על הסכום הכי גדול?
