לעילוי נשמת בעלה של אחת הלומדות, משה אריה רוט בן יעקב ז״ל, נפטר לפני 6 שנים ב-א בכסלו, היה מלומדי הדף היומי.
ולעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרים זיסל בת בלומה ברטה ז"ל, שיום אזכרתה בכ"ח מרחשוון.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב – לימוד הדף היומי מהתרשים יחד עם קריאה בגמרא
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף טו
(טו. 6+ עד טו: במשנה)
חלק א – מהמשנה: "והנשים בכלל הנזק"
מניין שגם נשים שייכות בדיני נזיקין (אם הזיקו ואם הזיקו להן)?
הגמרא מביאה דיון כללי לגבי שייכות של נשים, ותוך כדי יהיה גם מקור לנזיקין:
- לעונשין (מלקות, קרבן, כרת וכו') –
ר"י-רב – "אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל־חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בה'" (במדבר ה, ו) – מכאן שהשווה הכתוב אישה לאיש לענייני עונשים (שם מדובר במעילה, אבל מזה שכתוב "מִכׇּל־חַטֹּאת") – מרבים גם שאר חטאים.
החידוש – שאפילו שאישה פחות חייבת במצוות, קמ"ל.
מצד שני – אולי דווקא כאן כי התורה חסה עליה שתוכל לכפר.
- ממונות –
דבי ר' אלעזר – "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כא, א – תחילת פרשת משפטים) – לפניהם כולל גברים ונשים.
החידוש – שאפילו שאישה לא שייכת במשא ומתן.
מצד שני – אולי דווקא כאן כי גם היא צריכה "חיותא" (פרנסה).
- מיתות (שמי שהורג אישה = מי שהורג איש)
דבי חזקיה – בשור מועד "…וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם־בְּעָלָיו יוּמָת (=כופר)"
החידוש – שאפילו שלא חייבת כל כך במצוות, בכל זאת מי שהורג אותה חייב.
מצד שני – אולי דווקא כאן כי זה חמור כי יש כאן איבוד נשמה.
(טו. באמצע)
חלק ב – פלגא ניזקא – קנסא או ממונא?
א. הדעות
רב פפא – ממונא,
זה לא כזה מפתיע ששור נוגח, לכן עקרונית אמור לשלם הכל כי היה צריך לשומרו
והתורה חסה עליו והורידה לחצי, כי בכ"ז לא התרו בשור וזה לא כזה מצוי שינגח
רב הונא בריה דר"י – קנסא
זה משונה מאוד ששור נוגח, לכן עקרונית אמור להיות פטור לגמרי,
אבל התורה קנסה אותו כדי שבכ"ז ישמור על שורו.
נפק"מ –
- שאם זה קנס – אינו משלם על פי עצמו.
- (בהמשך הגמרא) – לא דנים דיני קנסות בבבל (שאינם דיינים סמוכים).
- (בהמשך הגמרא) – זה גם משפיע על מה נחשב קרן – כל דבר משונה (תוס').
ב. ראיות שזה ממונא:
- משנתנו – "הניזק והמזיק בתשלומין",
מתאים לדעה של ממון – שגם הניזק "משלם" בזה שמוותר על חצי ממה שמגיע לו,
אבל אם זה קנס – הרי הניזק רק מרוויח ולא "משלם" כלום.
דחייה – הניזק משלם (מפסיד) את פחת הנבלה
(לדוגמה: השור בחייו היה שווה 1000. עכשיו שמת שווה 100. הניזק הפסיד 900, אז המזיק משלם 450. אם עברו כמה ימים ובינתיים הנבלה שווה פחות מ100 – זה הפסד של הניזק).
והרי זה נאמר כבר במשנה אחרת (ט:) – "חבתי בתשלומי נזקו" – שהמזיק רק משלים את מה שצריך אחרי שהניזק מקבל את הנבלה.
תשובה – צריך להשמיע פעמיים – למועד ולתם,
כי אולי דווקא באחד מהם הקילה התורה על המזיק –
בתם – כי זה פחות אשמתו,
ובמועד – כי הוא ממילא משלם הכל אז לפחות נקל עליו בזה,
קמ"ל שהקלה עליו התורה בשניהם.
הראיות הבאות כולן מנסות להוכיח שמשלם גם על פי עצמו, ומכאן שזה לא קנס:
- ת"ש (משנה טז:) – מה בין תם למועד, שהתם משלם מגופו והמועד מהעלייה.
והרי אם פלגא ניזקא קנסא אז היה צריך לציין הבדל נוסף – שקנס אינו משלם על פי עצמו.
דחייה – תנא ושייר.
מה עוד שייר: כופר –
שבשור שהרג אדם מועד משלם כופר, תם לא משלם כלום (גם לא חצי).
אם כן – עכשיו קשה חזרה לרב פפא (ממונא) – יוצא שהתנא שייר רק דבר אחד (כופר)!
תשובה – רב פפא יאמר כמו רי"ס הגלילי שגם תם משלם (חצי) כופר, ויוצא שהתנא לא שייר כלום.
(טו: 1+)
- ת"ש – (משנה כתובות מא.) – המשנה הביאה מקרה של ממון ומקרה של קנס:
רישא – המית שורי את פלוני או שורו של פלוני – משלם (ממון),
סיפא – המית שורי את עבדו של פלוני – לא משלם (קנס).
ולכאורה ברישא מדובר בתם (ולחדש שזה ממון),
שהרי אם מדובר במועד, אז שבסיפא המשנה תביא שור תם כדוגמא לקנס! (ליפלוג וליתניה בדידיה)!
תשובה – ברישא מדובר במועד, ואילו תם זה קנס,
וזה שלא הביאו בסיפא תם – כי רצו לדבר רק על מועד.
- באותה משנה – "זה הכלל: כל המשלם יותר ממה שהזיק (=קנס), אינו משלם על פי עצמו",
ומכאן נדייק – אם משלם פחות (=חצי נזק) – משלם על פי עצמו, כלומר זה ממונא.
דחייה – תדייק שאם משלם כמו שהזיק זה ממון, אבל פחות – גם זה קנס.
דוחים את הדחייה – אם כן שיהיה כתוב "כל שאינו משלם כמה שהזיק (בין יותר בין פחות). תיובתא.
דוחים את דחייה של הדחייה – לא כתוב "כל שאינו משלם כמה שהזיק" כי יש גם "חצי נזק צרורות" שזה ודאי ממון, אבל חצי נזק של שור – זה אולי אכן קנס.
והלכתא – קנס!
(טו: אמצע)
ג. עוד נפק"מ –
- לא דנים דיני קנסות בבבל (שאינם סמוכים)
- זה גם משפיע על הגדרת קרן – שכל דבר משונה נחשב קרן
(הסבר:
אם פלגא ניזקא ממונא – קרן זה דבר יחסית מצוי (ולכן עקרונית אמור לשלם הכל), אלא שחסה עליו התורה כי זה קצת משונה.
אם פלגא ניזקא קנסא – קרן זה דבר מאוד משונה, ולכן עקרונית אמור להיות פטור, אלא שקנסה אותו התורה.
ולפי זה, גם כלב/חתול שאכלו כבש/תרנגול גדול, שזה מאוד משונה, נחשב קרן.
אבל, גם בבבל –
- אם הניזק תפס כסף של המזיק – לא מוציאים ממנו.
- יכול להכריחו לבוא עמו לדון בארץ ישראל (ואם לא מסכים – משמתין אותו (מחרימים)).
- משמתין את המזיק עד שיסלק (יהרוג) את הכלב/תחול המזיק (לא תשים דמים בביתך).
