חולין דף פד – גמרא דף יומי

Download

(פד. שליש עליון – פה. במשנה)

חלק א – המשך ביאור המשנה

א. אין כיסוי הדם בבהמות

בתורה – "ציד חיה או עוף…",

אבל שאל יעקב המין – למה לא אומרים בהמה בכלל חיה? (כפי שלמדנו עא.)

רבא – דם בהמות הוקש למים: לגבי דם בקר וצאן "על הארץ תשפכנו כמים" – כמו שמים לא צריכים כיסוי.

            שאלה – אם כן – שדם בהמות יוכשר למקווה?

            תשובה – יש שלושה מיעוטים בפסוק "אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור":

                            למעט שאר משקים זוחלים,

                            למעט שאר משקים שהכניסם ישירות (מכונסים),

                            ולמעט דם.

(פד. שליש תחתון)

ב. כיסוי הדם – גם במזומנים לך

1. מקור – "אשר יצוד ציד חיה או עוף" – לרבות אלו שכבר ניצודו.

(אגדתא: יצוד – שגם במה שכבר מזומן לו, שיאכל מעט, כאילו שצריך להתאמץ ולצוד אותו).

אגב זה:

1. מימרות ודרשות על הסתפקות במה שיש ולא לבזבז כסף
2.   ת"ר – "כי ירחיב ה'  אלוקיך את כבולך, ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשל לאכול בשר… וזבחת מבקרך…" (דברים יב,כ-כא) –

תאכל בשר רק מתוך תאוה (רעב),

ותאכל רק את מה שיש לך, ולא את כל מה שיש לך (מבקרך ומצאנך).

מכאן ר"א ב"ע: יאכל לפי עשירותו, רק מי שיש לו 50 מנה יאכל בשר (אחת לשבוע), מאה מנה – כל יום.

האם פוסקים כך?

רב – צריך לחוש זה,

ר' יוחנן ור"נ – אנו חלשים, וצריכים לאכול הרבה (ואפילו לווים לזה).

2.       משלי (כז,כו-כז) – "כבשים ללבושיך, ומחיר שדה עתודים" –

עדיף כבשים על שדה, ומהכבשים תכין בגדים.

(וכן רי"ח – עשתרות צאנך – שמעשירות בעליהם).

"ודי חלב עיזים ללחמך, ללחם ביתך, וחיים לנערותיך".

ודי חלב – אל תשחטם, אלא תאכל חלבם.

וחיים לנערותיך (לילדים) – גם אותם תחנך כך (שלא ירבו בבשר ויין),

ללחמך, ללחם ביתך – שלך קודם.

3.   (תחילת פד:) רי"ח – שיטה לבזבוז כסף – ילבש פשתן רומאי (יקר ועדין), וישתמש בכלי זכוכית לבנה (נשבר בקלות), ולא ישמור על פועליו כשחורשים בשור.

[אגב, כוס מתכת מים פושרים זה מסוכן, אא"כ שם עשבים או הרתיח לפני].

4.   רב עוירא – טוב איש חונן דלים ומלוה – לבני ביתו, יכלכל דבריו במשפט – לעצמו (תהלים קיב).

(אמצע פד:)

ג. איסור כיסוי ביו"ט ושבת

שלב א – במשנה – יש איסור כיסוי בשבת ויו"ט, לכן גם אסור לשחוט.

[למה? ביצה ז: – 1. חופר. 2. עושה גומא. 3. כתישה. 4. מוקצה].

בגמרא בביצה: אם הכין הכל מראש, כך שבפועל יהיה לו רק איסור דרבנן אחד של חופר שצריך לעפרו – מותר לשחוט חיה + לכסות ביו"ט.

אך אומרת הברייתא:

בכוי – אסור, כי זה רק ספק חיה, וספק מצוות כיסוי לא דוחה איסור דרבנן.

= ספק מצווה לא דוחה גם איסור דרבנן ביו"ט.

ראית ר' יוסי:

קל וחומר: מילה ודאית דוחה שבת, אבל ספיקה לא דוחה אפילו יו"ט,

כיסוי הדם שודאו לא דוחה שבת, ספקו לא דוחה יו"ט.

פירכות לקל וחומר:

1.      ר"א הקפר: מילה<כיסוי – מילה לא נוהגת בלילה (גם לא ודאה), וכיסוי כן.
2.      חכמים: שופר בגבולין: ודאו לא דוחה שבת, ספיקו (טומטום) דוחה יו"ט.

(מד: 5-)

דחיית הפירכא:  

1.   הרי באיזה ספק מדובר:
   אם ספק יו"ט/חול  – ודאי שהשופר דוחה.
   ספק איש/אישה (טומטום).

אך לפי זה לר' יוסי זה לא פירכא, כי לדעתו גם אישה יכולה לתקוע ביו"ט (אפילו שלא חייבת).

b. רבינא – גם את חכמים ניתן לדחות:

שופר אינו דוגמה, שכן וודאו כן דוחה שבת (במקדש)!

(פד: באמצע)

שלב ב – שוחט לחולה בשבת

רב עינא –יכסה (הותרה)

רבה – לא יכסה,

        ראיה מהברייתא על כוי – (פד: 9-)

        "כיסוי הדם שודאו לא דוחה שבת" – לכאורה מדובר בשוחט לחולה, ולא מכסים.

                    אולי מדובר במי שעבר ומל בשבת?

                    לא סביר, כי זה דומה למילה – ששניהם היו בהיתר.