מסכת בבא קמא דף לו

לעילוי נשמת בלומה חיה רחל בת ישכר דב מלאך ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף לו

(לו. תחילת פרק שור שנגח – לז. במשנה)

תזכורת (דף לג. משנה 2) – למי שייך השור (תם) המזיק –

רי"ש – הוא עדיין של המזיק, ורק משועבד לניזק.
ר"ע – הוא נהיה של הניזק

(רק החלק שמגיע לניזק:
אם שור שווה 200 נגח שור של 400, אז לניזק מגיע 200 ולכן כל השור לניזק.
אם שור 200 נגח שור 200, אז רק 100 עוב רלניזק, כך שהמזיק והניזק שותפים בשור המזיק).

חלק א – שור של 200 שנגח כמה שוורים של 200 (ונשאר תם)[1] –

זה תלוי בר"ע ורי"ש –

לרי"ש (שזה חובות) – אז צריך ללכת מהראשון לאחרון

ניזק 1 – 100, ניזק 2 – 100, ניזק 3 – 0

לר"ע (וכך אומר ר"ש במשנה) – הולכים מהאחרון לראשון – האחרון יקבל חצי, זה שלפניו רבע וכו'.

כיון שהניזק נהיה שותף בשור, זה לא רק לזכות אלא גם לחובה (אם נגח שוב).
בכל נגיחה, אנחנו מתייחסים לכל הבעלים הקודמים כיחידה אחת, שמקבלת חצי, והניזק החדש מקבל חצי.
כך שיוצא שבכל נגיחה כל אחד מאבד חצי ממה שהיה לו.

כלומר:
לפני הנגיחה – הבעלים בעלים על הכל.
נגיחה 1 – הבעלים והניזק חצי (100 על אחד).
נגיחה 2 – ניזק 2 חצי (100), והשאר (בעלים וניזק 1) יורדים בחצי מ100 ל50.
נגיחה 3 – ניזק 3 חצי (100), ניזק 2 יורד מ100 ל50, בעלים וניזק 1 יורדים מ50 ל25 (="דינר זהב").

במשנה –

ר"ש (סיפא) אכן אומר כר"ע,
אבל ר"מ (רישא) אומר – משלמים מגוף השור מהאחרון לראשון לפי מה שנשאר:

כלומר, אחרי נגיחה 3:
ניזק 3 100, ניזק 2 100, ניזק 1 כלום.

כמי ר"מ?
הרי זה לא מתאים לא לר"ע (חלוקת שותפות, וכולם מקבלים משהו) ולא לרי"ש (מהראשון לאחרון)?

עונה רבא – זה כרי"ש,
אלא שכאן מדובר שכל ניזק תפס את השור המזיק, ואז השור הזיק שוב.
כיוון שתפסו – הוא נהיה אחראי בלעדי עליו,
לכן:

נגיחה 1 – חצי חצי, וניזק 1 תפס.
נגיחה 2 – ניזק 1 אחראי, ונותן את כל החצי שלו לניזק 2.
נגיחה 3 – ניזק 2 אחראי, ונותן את כל החצי שלו לניזק 3.
כך יוצא שהבעלים עם חצי וניזק 3 עם חצי – "ישלם לאחרון שבהם".

ומה הכוונה "אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו"?
רבינא: אם הנזק בנגיחה 3 למשל לא היה 200, אלא למשל 100,
אז ניזק 2 נותן לניזק 3 50,
ואז לניזק 2 נשאר 50.

הערות:

1. כך גם פירש רבין בשם רי"ח – "משום פשיעת שומרין נגעו בה".

(לו: 10+ במאי אוקימתא)

2. יוצא שהמשנה חלוקה: רישא (ר"מ) כרי"ש, סיפא (ר"ש) כר"ע?
   תשובה: אכן כך!

וכן אמר שמואל לרב יהודה,
וכן רי"ח – שנחלקו גם בהקדישו ניזק (שכאמור בדף לג – לר"מ לא תופס כי זה לא שלו, לר"ע תופס (כי זה שלו).

(לו: שליש תחתון)

חלק ב (אגבי) – התוקע לחברו – מה דמי הבושת?

תנן התם –
ר"י משום רי"ס הגלילי – מנה (100 זוז/דינרים).
ת"ק – סלע

האם זה סלע צורי (4 זוז) או סלע מדינה (חצי זוז)?

ראיות:

1. רב יוסף (עונה על מקרה שקרה) – ממשנתנו יוצא שזה סלע צורי (4 זוז):

בדוגמה של ר"ש (ר"ע) – הביאו 3 נגיחות, כך שהבעלים וניזק 1 מקבלים 25 זוז, מה שנקרא במשנה "דינר זהב".

למה לא הביאו דוגמה לעוד נגיחה, והראשונים יקבלו רק 12.5?
אם סלע זה 4 זוז, אז מובן – המשנה ל ארוצה לדבר בחצאים (12.5),
אבל אם סלע זה חצי זוז, אז יכלו לקרוא לזה – 12 זוז וסלע (=חצי)?

דחייה – אולי לא הביאו עוד דוגמה פשוט כי "תנא כי רוכלא ליתני וליזיל?"

2. רב יהודה רב – כל כסף האמור –
   בתורה – סלע צורי,
   ושל דבריהם – כסף מדינה, ולכן התוקע (שזה של דבריהם) ישלם חצי זוז.

סיפורים על החצי זוז –

1. המשך הסיפור של רב יוסף –
   כיוון שהוכרע שזה חצי זוז, הניזק תחילה וויתר ואמר תן לעניים,
   אבל אח"כ התחרט ורצה את הכסף
   אבל אמר רב יוסף – העניים כבר זכו (אני היד של העניים, כפי שבי"ד היד של היתומים לעניין חובות בשמיטה).

(לז. 3+)

2. חנן בישא תקע והתחייב בחצי זוז,
   אבל היה לו זוז אחד מעוך ולא מצא מי שיפרוט,
   אז תקע לו שוב, והביא לו זוז שלם…

[1] איך נשאר תם? למשל שנגח שוב לפני שהעידו עליו (זה תלוי בשאלה האם ההעדאה היא ליעודי תורא או גברא (דף כד), ויש עוד אפשרויות, ראה שוטנשטיין.