מסכת בבא קמא דף פב

לעילוי נשמת אמה של אחת הלומדות,
עליה בת שמחה ז"ל
אשת חסד עצומה שחינכה את 13 ילדיה בדרך תורה ומעשים טובים, התפללה יום וליל להצלחה ולשמירה על עם ישראל ועל חייליו, אשה רבת כשרונות וענווה.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף פב

(פב. 9+ עד פב: 10-)

חלק א – עשר תקנות של עזרא בשיבת ציון –

תורה

1. קריאת התורה במנחה בשבת

משום יושבי קרנות – בעלי חנויות שלא מספיקים ללמוד תורה בשבוע.

2. קריאת התורה בשני וחמישי

והרי זו תקנה מוקדמת יותר (קריאת התורה במנחה של שבת ושני וחמישי)!
"וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים", ואין מים  אלא תורה, ונתייגעו,
לכן תיקנו קריאת התורה שלא יעברו על אדם 3 ימים ללא תורה.

תשובה – התקנה הראשונה היתה מצומצמת יותר:

איש אחד שלושה פסוקים,
או שלושה אנשים שלושה פסוקים (כל אחד פסוק)
(ולמה דווקא 3 – כנגד כהנים לויים וישראלים),

ואילו עזרא תיקן 3 שקוראים 10 – כנגד 10 בטלנים.

3. בתי דין בשני וחמישי

למה דווקא אז?
כי ממילא באים מהעיירות סביב לשמוע את קריאת התורה.

שבת

4. לכבס לכבוד שבת ביום חמישי

פירוש א – התקנה היא עצם החובה לכבס (ובחמישי, שלא יהיה לחץ בשישי)
פירוש ב – אנשים ממילא כיבסו, אלא התקנה היא שלא יכבסו בשישי בגלל הלחץ

5. אוכלים שום בערב שבת

משום עונה (בערב שבת),
ות"ר – חמישה דברים בשום: משביע, משחין (מחמם הגוף), מצהיל (המאיר) את הפנים, מרבה את הזרע, והורג כינים (תולעים),
ויש אומרים שגם מכניס אהבה ומוציא קנאה.

משפחה

5. אוכלים שום בערב שבת
6. שתהא אישה משכמת ואופה –

שיהא פת מוכן לעניים מוקדם.

7. ושתהא אישה חוגרת בסינר

משום צניעות (זה בגד צנוע יותר),

8. ושתהא אישה חופפת (סורקת ורוחצת השיער) לפני הטבילה

והרי זה דאורייתא? – "ורחץ את בשרו במים" – לרבות את הטפל לבשר ( -השיער),
תשובה – מהתורה מספיק לבדוק (שאין קשרים, לכלוך), עזרא תיקן גם לחפוף.

9. ושיהיו רוכלים מחזירין בעיירות

משום תכשיטי נשים, שלא יתגנו על בעליהם.

10. שבעל קרי טובל

והרי זה דאורייתא – "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו",
תשובה – מהתורה הוא כמו שני לטומאה, ואסור רק לתרומה וקודשים,
עזרא תיקן שצריך טבילה גם לדברי תורה.

(במסכת ברכות למדנו שהטבילה בוטלה).

(פב: 7+)

חלק ב – עשרה דברים נאמרו בירושלים

דינים שנובעים מזה שלפי הברייתא ירושלים לא נתחלקה לשבטים ולא באמת שייכת לאף אחד:[1]

1. אין הבית חלוט בה

(בשאר ערי חומה – המוכר יכול להתחרט תוך שנה, ואם לא – הבית נחלט לקונה,
אך ירושלים היא כמו בתי החצרים – שיכול להתחרט תמיד,

גמרא – כי ירושלים לא התחלקה לשבטים,
והקרקע עצמה לא שייכת לבעלים למוכרה, אלא רק זכות שימוש בבית,
והזכות חוזרת ביובל או כשגואל אותה.[2]

2. אינה מביאה עגלה ערופה, גם אם היא הכי קרובה

מקור – "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ" דברים כא, א) – וירושלים לא ניתנה לך.

3. לא נעשית עיר הנידחת

מקור – "כִּי־תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ" (דברים יג, יג) – והיא לא "עָרֶיךָ".

4. ואינה מטמאה בנגעים (צרעת הבית)

מקור – "וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא יד, לד) – והיא לא "אֲחֻזַּתְכֶם"

תקנות כדי לשמור שלא ייטמאו טהרות בעיר –

5. ולא מוציאים בה זיזין וגזוזטראות

א – שלא ישמשו כאוהל על המת ועל מי שעובר שם בלי שישימו לב.

ב – שיהיה מעבר חופשי לאנשים (ואם זה גבוה אז אין בעיה כזו).

6. ואין עושין בה אשפתות –

משום שרצים – שיש שרצים באשפה (כמו עכברים), וימותו, ובסוף יטמאו את הטהרות.

(אנחנו מדלגים על 2 תקנות)

7. ואין מגדלים תרנגולות

משום קודשים – שהם מביאים שרצים בפיהם ויכולים לגעת בקרבנות.

8. ואין מלינים בה את המת

גמרא: גמרא (=מסורת).
אך ברדב"ז – לצמצם את הסיכוי שמישהו יטמא ויטמא קרבן וכד'.
(ובזהר – משום קדושת ירושלים).

והרי בכל מקום אסור להלין את המת (מהתורה)?
אבל בירושלים –
1. רש"י – לא רק שלא מלינים, אלא קוברים מיד,
2. שטמ"ק – לא מלינים גם כשזה לצורך כבוד המת (שיבואו עוד מלווים להלווייה).

תקנות משום יופי וריח העיר

9. ואין עושין בה כבשונות –

משום שהעשן משחיר את החומות.

10. ואין עושין בה גינות ופרדסאות, חוץ מגינות ורדים שהיו כבר קיימות מימות נביאים ראשונים –

משום הסירחון (שכשיש גינות פרי העשבים שמנקשים או הזבל עושה ריח)

[1] זו מחלוקת ביומא יב.
וזה מתקשר ל10 התקנות של יהושע אתמול, שבאו להראות שגם בשאר הארץ השטח שלך לא לגמרי שלך.

[2] הגמרא מביאה כאן את הפסוק של בתי ערי חומה, אבל זה לא מובא ממש כמקור לדין של ירושלים, אלא רק כהסבר לזה שכיוון שירושלים לא נתחלקה לשבטים, לא ייתכן שבית יימכר בה לצמיתות.