חולין דף קיד – גמרא דף יומי

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קיג. במשנה הראשונה – קיד: באמצע)

איסור בשר וחלב – היקף ומקורות

חלק א – חיה ועוף

משנה – המעלה עוף וחלב על השולחן – אינו עובר בלאו.
לכאורה מדויק – שאם אוכל – יש לאו.
דחייה – כוונת המשנה – "אינו בא לידי לאו", כי אין לאו בעוף וחלב].

חלק ב –  טמאה, חיה ועוף, חלקי גוף שונים

א. המשנה
בהמה טהורה – כלולה באיסור.

חיה, עוף ובהמה טמאה –

ב. מניין שבכל בהמה ולא רק גדי?
ר' אלעזר – "וישלח יהודה את גדי העיזים" – שם זה עז, בעלמא זה כל בהמה.

שאלה – ונלמד משם שזה עז?
1. עוד מקור – "ואת עורות גדיי העיזים" – כנ"ל,
ולא ניתן ללמוד משניהם כי "שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים.
שאלה – ולמאן דאמר שמלמדים מה עושים?

2. יש בשניהם יש מיעוט "העיזים" – שדווקא שם זה עז.

(קיג: רבע עליון)

ג. ריבוי ומיעוט של חלקי גוף

A. שלב א – שמואל –
1. לגבי חלב –
שלוש "בחלב אמו" למעט – חלב זכר, חלב שחוטה, חלב טמאה. 

רב אחדבוי בר אמי- חלב של בהמה שלא הניקה? (קיג: שורה רחבה 1 – 4)
רב נחמן – ניתן ללמוד משמואל, מכך שמיעט חלב זכר, מכאן שחלב של "לא הניקה" כן אסור.

2. לגבי בשר –
מרבה – חֵלב, שליל. נבילה.
ממעט – דם, שליה. טמאה. 

מה המקור?
1. הבנה ראשונה:
שלוש "גדי" לרבות – חֵלב, שליל. נבילה.
שלוש "גדי" למעט – דם, שליה. טמאה.

קשה – איך לומד מ"גדי" שישה דברים?

2. הבנה שנייה:
גדי אחד נצרך לעצם הדין,
לאלו לא צריך מקור:
לרבות חלב ונבילה – נלמדים מעצם האיסור (איסור חל על איסור (מכאן יוצא שכל הסיבה לומר שאינם אסורים זה מצד שאין איסור חל על איסור, ולא מצד שאינם נחשבים "גדי")) (רש"י 1).
למעט דם ושליא – פשוט אינם "גדי".
נשארו 2 גדי: לרבות שליל ולמעט טמאה.

B. שלב ב – הרחבה לגבי חֵלב –
(כדי לומר שחלב כלול באיסור, צריך להניח שאיסור חל על איסור).

a. קשה על שמואל – האם שמואל סובר "איסור חל על איסור"?
והרי למד מ"ומתו בו כי יחללוהו" שכהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו חייב מיתה, כי התרומה כבר מחוללת (מבוא: כהן טמא שאוכל תרומה טהורה – לאו+מיתה, כהן טהור שאוכל תרומה טמאה – איסור עשה).

תשובות:

תשובות שלא משנות את ההבנה השנייה –
1. שם זה יוצא דופן כי יש לימוד – "יחללוהו".
3. שם בתרומה שמואל אמר זאת בשם ר' אליעזר, אך הוא עצמו חולק.
תשובה שמשנה את ההבנה השנייה –
2. אצלנו זה יוצא דופן – יש עוד לימוד של גדי לרבות חלב ונבילה שכאן איסור חל על איסור.

b. מחלוקת רב אמי ורב אסי (קיג: 5-)

מיתיבי – (קיד 8+) איך ייתכן לומר כאן שאין איסור חל על איסור, והרי בברייתא – פיגול ונותר וטמא חלב – חייב.
תשובה – אכן תנא זה סובר שאיסור חל על איסור, אך יש תנאים אחרים שסוברים שלא.

ד. חלב ממקורות שונים

הערות:
1. נבאר לפי רש"י (בתחילת קיד:) שכל הברייתות שנביא עכשיו הברייתא אחת, שבאה לדרוש את 3 הפעמים שכתוב בחלב אמו.
2. לא ניכנס לשאלה איך ברייתא זו תלמד את שאר הדברים שלמדנו מגדי, אלא נניח שניתן ללמוד אותם מעצם משמעות הפסוק.
3. רש"י מבאר שהברייתא חולקת על ר' אלעזר (לעיל ב) שלמד מהפשט של "גדי" שזה כולל גם שאר בהמות, ולכן היא מחפשת מקור נוסף.

A. חלב של פרה ורחל

1. 1. קל וחומר –
   אמו קלה – מותרת עמו בהרבעה, וחלבה אסור עמו בבישול,
   פרה חמורה – שאסורות עמו בהרבעה, קל וחומר שחלבן אסור עמו בבישול. 

דחיית הקל וחומר מעיקרא דדינא
אמו חמורה – שאסורה בשחיטה עמו ביום אחד.

1. 2. ריבוי מ"בחלב אמו". 

B. גדי בחלב אחותו הגדולה (שנת מעשר אחרת)

1. 1. קל וחומר –
   אמו קלה – שמותרת עמו במעשר (אם נולדו באותה שנה)
   אחותו גדולה חמורה – אסורה עמו במעשר, אז קל וחומר שחלבה אסור עמו בבישול.
   דחיית הקל וחומר מעיקרא דדינא
   אמו חמורה – שאסורה בשחיטה עמו ביום אחד.
2. 2. ריבוי מ"בחלב אמו" 

גמרא – מניין שגם אחות קטנה (אותה שנת מעשר)
(קל וחומר ודאי א"א, כי בשניהם יש חומרא ואין שום קולא, לכן הגמרא מנסה בניין אב, אך גם בנייין אב ניתן לפרוך, לכן עושים בניין אב משני כתובים ("הצד השווה")):

בניין אב משני כתובים – אם + אחות גדולה.
מהאם לבד לא – כי חמורה לגבי שחיטה, אך באחות אין חומרה זו,
מהאחות לבד לא – כי חמורה לגבי מעשר, אך באם אין חומרא זו.

אך קשה – אם כך גם אחת גדולה:

1. 3. בניין אב משני כתובים – אם + פרה:
   מהאם לבד לא – כי חמורה לגבי שחיטה ביום אחד, אך בפרה אין חומרא זו,
   מהפרה לבד לא – כי חמורה לגבי הרבעה, אך באם אין חומרא זו.

אז למה צריך את "בחלב אמו"? לדין הבא באותה ברייתא: (קיד: 1+)

C. היא עצמה בחלבה שלה
הגמרא מתייחסת לחלב ולגדי שלה כשני פירות שלה.
ממילא – פרי עם פרי (חלב שלה וגדי שלה) אסור.
השאלה היא מניין שגם פרי עם האם אסור?

1. 1. קל וחומר משחיטה ביום אחד
   פרי עם האם > פרי עם פרי,
   שהרי בשחיטה ביום אחד – פרי עם פרי מותר, ורק פרי עם האם אסור,
   אז אצלנו שפרי עם פרי אסור, קל וחומר שפרי עם האם אסור. 

דחיות מסוף הדין:
הגמרא תוכיח שיש מצבים ש: פרי עם פרי > פרי עם האם.

1. a. רב אחדבוי בר אמי מכלאי בהמה –
   סוסה שיש לה שני פירות – אחד סוס ואחת פרדה,
   פרי עם פרי אסור (סוס עם פרדה),
   אך פרי עם אמו מותרים (סוס עם סוסה אמו). 

דחייה –
הסיבה ששני הפירות אסורים אינה בגלל חומרתם, אלא בגלל האב החמור.

הראיה, שיש גם מצב הפוך –
סוסה שיש לה שני פירות – פרד ופרדה,
פרי עם פרי מותר (פרד ופרדה), ופרי עם האם אסור (פרד וסוסה).

1. b. מר בריה דרבינא – מבני שפחה
   שפחה שיש ילדים – עבד ומשוחררת (נניח שאין בעיית עריות כי הם כמו גרים שאין להם קרובים).
   פרי עם פרי (יהודיה עם עבד) – אסור.
   פרי עם האם (העבד עם אמו השפחה) – מותר.

דחייה –
הסיבה שהפירות אסורים אינה בגלל חומרתם, אלא כי הבת השתחררה והבן לא.
הראיה, שיש גם מצב הפוך –

האמא משוחררת, ויש לה ילדים – עבד ושפחה.

פרי עם פרי מותר, פרי עם האם אסור.

1. c. רב אידי בר אבין – מכלאי זרעים,
   האדמה = אמא, הזרעים = פירות,
   פרי עם האם מותר, פרי עם פרי אסור.

דחייה – שם הפירות אסורים רק כשהם עם האמא (באדמה, שהרי מותר לשים אותם ביחד בכד)!
(כלומר זה לא ש:פרי ופרי>פרי אם, אלא – פרי ואם אסור עם פרי ואם).

1. d. רב אשי – (מעין דחייה מעיקרא דדינא)
   בפרי עם פרי (חלב עם גדי) יש חומרא שהם שני גופים,
   וא"א ללמוד לפרי עם האם (חלב שלה איתה) שהם היו גוף אחד. 

"בחלב אמו" – לרבות בחלב שלה עצמה.