Download

{enclose avoda_15.mp3}

{loadposition hakdasha}

סיכום הדף היומי – עבודה זרה טו

(יד: במשנה – טז. שורה 9)

איסורי מכירת בהמות לגוים (בלי קשר לעבודה זרה)

א. בהמה דקה תלוי במנהג

למה תלוי במנהג, הרי הם חשודים על רביעת בהמה דקה? (משנה בכב. אוסרת להעמיד בהמתו בפונדק של גוי מצד לפני עיוור).

תשובות:

1. רב – אכן כוונת המשנה היא: במקום שהגוים נוהגים להרביע בהמות אז גם לא ימכור להם (משנתנו) וגם לא יעמיד שם בהמתו (משנה כב.), ובמקום שלא – אז מותר.

2. ר"א – במכירה – אין חשש רביעה (כי לא רוצה שבהמתו תיעקר), ולכן מן הדין מותר,  ותלוי במנהג של ישראל (ריטב"א – שנהגו לחשוש שמא בכ"ז יבוא עליה). לעומת זאת במסירת בהמה לפונדקאי – יש חשש כי זאת לא בהמה שלו אז לא אכפת לו שבגללו תיעקר.

(ריטב"א – בכ"ז חששו לרביעה).

ב. איסור מכירת בהמה גסה

A. סיבת האיסור

2. משום נסיוני – שמא ימכור לו סמוך לכניסת שבת וכדי לנסות את הבהמה יעמיסו אותה, והבהמה תלך ד' אמות ברה"ר בהנהגת היהודי (אפילו אם לא מתכוון, נוח לו שתלך יפה).

1. שמא ישכיר או ישאיל ויעבור על "שביתת בהמתו" (יש דעות שזה בחטאת)

קשה – הרי השאלה ושכירות קונה?

דחייה: השכרה ושאילה  לא קונה

ראיות (מובאות כהתקפות על הדחייה):

1. רב שישא בר"א – משנה (כ:) – לא ישכיר בית דירה לעובד ע"ז מחשש שישים שם ע"ז (דחייה – אולי קונה, אך בע"ז החמירו (כי זה איסור חמור) כיוון שסוף סוף זה עתיד לחזור ולהיות ביתו).

2. רב יצחק ברמ"ש – בהמה שכורה אוכלת או לא אוכל תרומה לפי העלים שלה ולא לפי השוכר.

(הגמרא מבינה שגם השאלה לא קונה, אך לא מוכיחה זאת).

B. היתרים

1. רב אדא – ע"י ספסר יהודי (מתווך) מותר למכור לגוי כי לא שייך נסיוני (לא ילך מחמת קולו) ולא שמא ישכיר או ישאיל (כי זה לא שלו וכי מעדיף למכור כדי שלא ימצאו פגמים).

2. רב הונא –  כשאפשר לתלות לקולא – מותר! הסבר – יש שני שלבים בחידוש של רב הונא: 1. כל האיסור דווקא כשמן הסתם קונה בשביל מלאכה (ואז יש חשש נסיוני ושמא ישכירו וישאילו, וחשש של לפני עיוור לגבי רביעה) אך בקונה לאכילה אין את החששות וחז"ל לא גזרו. 2. כשלא ברור – תולים לקולא שקונה לאכילה (אא"כ זאת בהמה טמאה שלא נוהגים לאוכלה או שאמר במפורש).

C. דיון בתלייה לקולא של רב הונא

ראיה שתולים לקולא – ב"ה מתירים למכור ליהודי פרה חורשת בשביעית, ולא אוסרים מצד לפני עיוור, כי תולים לקולא שמתכוון לשוחטה.

דחיית הראיה – רבה –  שם הנושא זה רק "לפני עיוור" ואכן תולים לקולא, אך אצלנו אסור מצד גזירת שביתת בהמתו ובזה אולי תולים לחומרא.

דחיית רבה – אין הבדל בין החששות, והכל תלוי בהיגיון שבתלייה:

1. אביי – עוד ראיה שתולים לקולא גם כשיש חשש של שביתת שדהו – לב"ה מותר למכור שדה בשביעית (ולא חוששים לא ללפני עיוור, ולא לגזירה שמא גם ישכירו ויעבור על "שביתת שדהו") כי תולים לקולא שקונה בשביל להשתמש בה לאחר השביעית.

2. רב אשי – גם כשזה מצד לפני עיוור ייתכן שנתלה לחומרא –  שהרי אסור למכור כלי חרישה בשביעית (בגלל "לפני עיוור")  ולא תולים שקונה לשנה הבאה.

D. "לפני דלפני" – מכירת בהמה גסה ליהודי שחשוד שימכרנה לגוי

רבה התיר (תולה לקולא את כוונת הקונה)

אך הגמרא מקשה: 1-2. יש שנהגו לא למכור בהמה דקה לכותים (אפילו שאין כלל חשש שיבוא עליה) וכלי נשק לכותים (אפילו שלא נחשדו על רציחה) – כנראה כי חוששים שימכרו ליהודי (דחיית הדחייה – אולי זה דווקא בכותי) .3. ר"מ- רבה ב"א – אסר במפורש, ולכן גם רבה חזר בו מההיתר.

ג. איסור מכירת כלי נשק לגוים (המשך ההשיעור הקודם)
(רש"י – שלא יזיקו לישראל)
A. גם לישראל ליסטים אסור (והחידוש – גם לגנב שרק אם רודפים אחריו עלול להשתמש בזה).
B. מכירת מגנים (תריסין) לגוים – מחלוקת בברייתא. למה לא? 1. שמגנים עליהם (ורב – לו יכולנו גם לא היינו מוכרים להם אוכל, שנותנים להם חיים (האם גם זה קשור להזקה לישראל?). 2. שאם נגמר להם הנשק משתמשים בזה (והמתירים – לא משתמשים אלא בורחים).
C. רב אדא בר אהבה – גם לא מוכרים מתכת וכלי מתכת שממנה יכולים לייצר לי נשק.
היתרים: 1. האיסור דווקא במתכת הודית (ולכן מותר למכור  מרי וחציני (מעדרים וגרזנים)).
2. רב אשי – לפרסיים (שמגנים עלינו) מותר.