סיכום הגמרא, דף יומי עבודה זרה מה
(מה. שורה 1 – מה: שליש תחתון)
ע"ז מחוברת לקרקע
א. משנה –
A. הרים וגבעות לא נאסרים בהנאה (ת"ק ורי"ס הגלילי).
ת"ק מביא פסוק לאסור הנוי "עליהם", רי"ס הג' מביא פסוק להתיר ההרים (על ההרים – ולא ההרים).
[מחלוקת ראשונים אם נחשבים ע"ז (העובדם חייב מיתה, לא אוסרים תקרובת)].
B. למה אשירה נאסרת (למה לא: 1. מחוברת. 2. גם בה יש פסוק – "ותחת כל עץ") –
סברא – כי יש בה תפיסת יד אדם (הוא נטע אותה).
ומה עם הפסוק – ר"ע – זה רק סימן לבנ"י.
ג. מחלוקת ת"ק ורי"ס הגלילי
A. ר"ל – נוי ההרים – לת"ק נאסר ("עליהם") ולרי"ס הג' מותר.
B. רב ששת – נטע ואח"כ עבד – ת"ק מתיר (שהרי מחובר), רי"ס הג' אוסר שהרי יש בו תפיסת יד אדם.
ד. המצבים והדעות באשירה
A. שלושה מצבים –
נטע לשם ע"ז – ודאי נאסר.
גדל מעצמו – לא נאסר כלל.
נטע ואח"כ עבד – שלוש רמות אפשריות:
מותר, אסור מה שיגדל מכאן ולהבא, גם העיקר שכבר היה – אסור.
B. במשנה – ת"ק מתיר לגמרי, ורי"ס הג' אוסר (כי יש בזה תפיסת יד).
רי"ס בר"י – גם כן אוסר בנטע ואח"כ עבדה, והמקור:
"ואשריהים תשרפון באש" – אם נטע מראש לע"ז,
ומהייתור של "ואשריהם תגדעון" – לומד שנאסר גם לאחר שנטע, אך רק מה שגדל אח"כ (ובשיעור הבא נראה מה לומדים מכאן רבנן).
