{enclose avoda_51.mp3}
סיכום הדף היומי, עבודה זרה נא
(נ: 8 שורות מלמטה – נא: במשנה השנייה)
א. החידוש של רב
A. יש שני מסלולים בע"ז: כדרכה וכעין עבודת פנים.
B. מחדש רב שניתן לשלב בין המסלולים – למשל בע"ז שמקשקשים בפניה במקל, אם שבר את המקל חייב מיתה (לקח את המקל מהמסלול של "כדרכה" ואת השבירה מהמסלול של "עבודת פנים" (=שחיטה)).
[אך אם זרק את המקל פטור, כי זריקת מקל שונה מאוד מזריקת דם (נוזל)].
C. הצעה שזאת מחלוקת תנאים – ב"שוחט" חגב לע"ז (שדרכה למשל בזריקת חגבים), ר"י מחייב (כרב) ורבנן פוטרים. דחייה – שם ר"י מחייב כי דומה לשחיטה במקדש (לחגב יש צוואר).
ב. מתי נחשב תקרובת
רב – בע"ז שדרכה בזריקת מקל, חייב מיתה, אך המקל לא תקרובת, כי זה לא כעין עבודת פנים.
(וזה שונה מזריקת הדם כי זה מוצק).
קושיות:
1. למה האבנים שנזרקות למרקוליס אסורות? תשובה – הן נאסרות כע"ז עצמה ולא כתקרובת.
[לדעה שמספיק ליצור את הע"ז כדי לאוסרו – זה מובן, לדעה שצריך שמישהו יעבוד את הע"ז – איך האבן נאסרת? 1. בזריקה של האבן הבאה. 2. רב אשי – באותה זריקה הוא גם מצרפה לע"ז וגם עובד אותה עצמה].
2. למה במשנה בע"ב אוסרים ענבים שנזרקו למרקוליס? (הרי לא דומה לזריקת הדם). תשובה – שם נבצרו לשם הע"ז וזה דומה לבצירת הביכורים (ר"ן).
ג. מקורות לשני המסלולים בע"ז
A. כדרכה – "איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני".
B. שלא כדרכה –
רי"ח – “זובח לאלוהים יחרם, בלתי לה' לבדו" – דווקא בכעין עבודת פנים (ולכן בבעלת מום – פטור. אך רבא – דווקא מום שפוסל גם לגוים כמו מחוסרת איבר).
ר"א – חייב אפילו שאינו כדרכה (כמו שוחט למרקוליס) – “ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" – וכיוון של"כדרכה" יש פסוק, לומדים ל"שלא כדרכה" (ואמנם הפסוק תפוס לשחוטי חוץ שהוקדשו בזמן היתר הבמות, מהמילה עוד ניתן ללמוד לימוד נוסף).
ד. המשנה – מצא מעות כסות או כלים – מותרים
A. מותרים כיוון שזה לא כדרכה וגם לא כעבודת המקדש.
למה לא אוסרים מצד:
“שיקוציהם.. עץ ואבן וכסף וזהב אשר עמהם". דחייה – זה רק דברים שהם לנוי.
“איסור נוי (“כסף וזהב עליהם"). דחייה – כאן מונח בצורה שאינה לנוי.
B. תקרובת מאחורי הקלקלין (מחיצה) אינה אסורה כתקרובת (אך נוי כן), חוץ מבפעור ובמרקוליס (שם אין משמעות למחיצה).
