גמרא דף יומי עבודה זרה סג
(סב: שליש תחתון – סג: 7 שורות מלמטה)
החידוש של דבי ר' ינאי – אם התשלום עבור פירות שביעית נעשה אחרי שהפירות המקוריים כבר לא קיימים – הקדושה לא עוברת לחליפין.
א. רי"ח – חיזוק מאתנן – גם שם אם בא עליה ורק מאוחר יותר שילם – האתנן לא נאסר.
[דיון פנימי בברייתא של אתנן:
A. נתן לה ואח"כ בא עליה – הבהמה לא נאסרת, דווקא כשכבר הקריבה (כי אם הבהמה קיימת – שתיאסר למפרע). והחידוש – אפילו שאמר לה שמעדיף שתקנה את הבהמה רק בביאה, בכל זאת כיוון שקנתה והקריבה לפני הביאה, לא נאסרת.
מה הדין בהקדישה ולא הקריבה? תיקו.
B. בא עליה ואחר כך נתן לה – הבהמה לא נאסרת.
קשה מברייתא שגם שם נתן לה את הבהמה אחר כך – והבהמה כן נאסרת.
תשובות – בברייתא השנייה באמת קנתה את הבהמה בביאה, ולכן נאסרת. וכוונת הברייתא בזה שנתן לה אחר כך היא:
1. קנתה בביאה, אך מסר לה בפועל מאוחר יותר. – רק בגויה שקונה בכסף (=ביאה) ולא צריכה משיכה.
2. קנתה בביאה למפרע אחרי שהתברר שלא שילם בזמן שקבע (למשל – חודש), אך למעשה יכלה להשתמש רק אחרי החודש].
ב. קושיא על דבי ר' ינאי – כסף שמשולם אחרי שהפירות נאכלו – כן נתפס בשביעית.
[במעסיק שפועליו לוקחים פירות שביעית מהחנווני, והמעסיק משלם לחנווני אח"כ, ויש בזה בעיית שביעית, שהכסף נתפס בקדושה ואסור לתת כסף שביעית לעם הארץ].
תשובות:
1. רב חסדא – הקדושה נתפסה כבר בלקיחת הפירות – בשיעבוד הנכסים של המעסיק.
קושיות טכניות: 2. למה רב חסדא אומר שיש שיעבוד דווקא כשהמעסיק נוהג לתת למעסיק בהקפה, הרי בכל ערב יש שיעבוד נכסים. 1. למה הברייתא לא הביאה כדוגמא למצב בו הכסף לא נאסר – שהחנווני לא מקיף לו?
קושיא עקרונית – רבא – הקדושה לא נתפסת בשיעבוד נכסים, אלא רק בדבר ספציפי.
2. רב פפא – מדובר שהמעסיק כבר נתן כסף מראש, ולכן זה לא קשור לנושא שלנו.
3. רב אשי – אין כאן בעיה של כסף, כי מדובר שהמעסיק עצמו לקח את הפירות מהמכולת.
