סיכום הדף יומי, גמרא עבודה זרה עו
(עה: 10 שורות מלמטה – סוף המסכת)
דיני הכשרת כלים
א. העיקרון – "כבולעו כך פולטו", ולכן:
כלים שמשתמשים בהם בצונן – שוטף בצונן, בחם – מגעיל במים חמים, על האש – מלבן על האש.
ב. A. דין האוכל שבושל בכלי אסור שאינו בן יומו
זה נותן טעם לפגם, לר"מ האוכל אסור ולר"ש מותר.
B. איך ר"ש מסתדר עם הכשרת כלי מדין? שם זה היה בן יומו (וחז"ל גזרו על אינו בן יומו).
ג. הכשרת שיפוד ורשת של מנגל
במשנה שלנו – ליבון, במשנה בזבחים – הגעלה (כדי שלא יהיה איסור נותר בטעם הבלוע).
חמישה הסברים למה שם מספיק לכאורה הגעלה:
1. רב ששת: יש הבדל עקרוני – כשהטעם היה אסור כשנבלע – ליבון, כשהטעם נאסר רק אחרי שנבלע – הגעלה (כי הבשר עצמו מעולם לא נאסר אלא רק הטעם).
מכאן לפי כל ההסברים, אין הבדל עקרוני בין התחומים:
2. רבא: באמת גם בזבחים צריך ליבון, ושם הכוונה לא להגעלה אלא למירוק. דחייה – לרבי מירוק לא צריך מים חמים.
3. אביי: לפי שתי המשניות צריך ליבון + הגעלה. דחייה – כאן לא אומרים "יגיד עליו רעו".
4. רבא: גם בזבחים עקרונית צריך ליבון, אלא שכיוון שמשתמש לפני שהטעם נאסר, כל שימוש מכשיר את הטעם מהקרבן הקודם. דחייה – אז למה צריך הגעלה?
5. רב פפא: תלוי בתדירות השימוש – אם משתמשים הרבה מספיק הגעלה, אם לא – הטעם נהיה קשה וצריך ליבון.
ד. ליבון והגעלה
A. ליבון – עד שהשכבה החיצונית של הכלי מתקלפת.
B. הגעלה – או בסיר גדול יותר, או להרתיח בתוך הסיר עצמו מים (וצריך לדאוג שהמים יגיעו גם לשפת הכלי).
ה. הכשרת סכין
A. הכוונה להסרת השומניות הדבוקה, כדי להכשיר לשימוש בצונן.
B. כמה שיטות: .1 משנה (לשייף, לשפשף). 2. רב עוקבא ב"ח – נעיצה בקרקע קשה (כשאין גומות בסכין).
